|
Menu |
|
|
באך פעמיים. פרחיה
ושיף מבצעים
מאריי פרחיה
ממשיך בסדרת תקליטורי באך, כשזה האחרון נראה במבט ראשון מעט מוזר בתכניו (וגם קצר
באורכו - 55 דקות). קונצ'רטו ברנדנבורגי בו משחק כלי המקלדת תפקיד חשוב אך אינו
מוגדר ככלי סולו, קונצ'רטו למספר כלים, נדיר יחסית, ויצירה לפסנתר סולו. לכאורה,
אין קשר בין היצירות. למעשה, מראה התקליטור עד כמה היה באך מלחין רב גוני, ותחת
הכותרת קונצ'רטו קיבץ יצירות בעלות אופי שונה לחלוטין. ההקלטות זכו בד"כ לביקורות חמות מאוד. בעיני, נפלו עד עתה הקלטותיו ממיטב פרשני באך בעבר ובהווה בפסנתר - אנדראס שיף, אנג'לה יואיט, ובעיקר, רוזלין טורק הגדולה. אני לא חושב כי פרחיה, עם כל יופי הצליל אותו הוא מפיק, צלל לעומקים ששלושת הפסנתרנים הללו הגיעו אליהם. אני יודע שרבים מכם יתפלאו שלא הזכרתי את גלן גולד, בעיני הוא תופעה יחודית שלא ניתן לצרפה לזרם המרכזי בנגינת באך ולכן אין להשוות את הקלטותיו של פרחיה אליו. ובכל זאת, אין ספק כי פרחיה הוא אחד מגדולי הפסנתרנים של דורנו, כל הקלטה חדשה שלו היא אירוע, ועל כן שמחתי שנפלה בחלקי ההזדמנות להאזין לתקליטור זה. שמחה זו גדלה כפל כפליים לאחר ההאזנה, אשר הייתה פשוט חוויה מענגת. כל הנגנים המשתתפים כאן עושים רושם שבכניסתם לאולפן ההקלטות שמו את האגו בצד, ובאו לעבוד בשירות המוסיקה ובמיוחד בשירותו של באך. פרחיה הגדול נשמע בקונצ'רטו לחליל, כינור ומקלדת כמו נחבא אל הכלים ונותן לשני עמיתיו המעולים להפגין את כישוריהם. כמה נפלא לשמוע את היצירה הנהדרת הזאת, המושמעת בד"כ בכלים אותנטים, במלוא זוהרה בתזמורת מודרנית דווקא – ואין מדובר בהתרסה כלפי ביצועים מצוינים של היצירה מהזרם האותנטי, כמו זה בניצוחו של פינוק – אלא אפשרות לראות את היצירה במשקפיים שונות. הקונצ'רטו הברנדנבורגי מס. 5 הוא מקרה מעניין עוד יותר. בעבר הרחוק נהגו לנגן בפסנתר את התפקיד החשוב ל"מקלדת". בעשורים האחרונים דחק הצ'מבלו את הפסנתר לחלוטין בנגינת יצירה זו. האם בצדק? לאו דוקא, לטעמי. באך עצמו היה מעבד את יצירותיו מכלי לכלי, ובוודאי לא היה מתנגד (ואולי אף מברך) לנגינת הפסנתר ככלי המקלדת, ואם היה יכול לשמוע את פרחיה- על אחת כמה וכמה. הטמפי מעט מתונים יותר מהמקובל כיום, אך הם מאפשרים לסולנים להתבטא בצורה נפלאה. נגינת החליל של ג'יימי מרטין בפרק השני (ובכלל, הביצוע לפרק הזה) קסומה במיוחד. הביצוע הזכיר לי הקלטה עתיקה משנות ה-30 של התזמורת הקאמרית של האחים בוש עם רודולף סרקין בפסנתר, ביצוע שמבקרי מוסיקה רבים רואים בו, גם לאחר השינוי הגדול בגישה לביצועי באך בעשורים האחרונים, כביצוע הגדול מכולם. פרחיה מסיים את התקליטור ביצירת סולו, הקונצ'רטו האיטלקי, בביצוע אינטימי, קולח ומוסיקלי מאוד. סיום יפייפה לדיסק מצויין.
לסיכום
- אולי המוצלח מבין תקליטורי באך של מאריי פרחיה עד היום. אל תתנו לאורכו הקצר,
יחסית, של הדיסק להרתיע אתכם, הוא יתן שעות ארוכות מאוד של האזנה מענגת. מומלץ
מאוד.
לפני כשלוש שנים
הלכתי בחוסר חשק לקונצרט של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. בתכנית - יצירות משל
ברהמס, ביניהן הקונצ'רטו השני לפסנתר. הסולן - ההונגרי אנדראס שיף. שיף היה מוכר לי
היטב מהקלטותיו הרבות ליצירותיו של באך, שוברט ומוצרט. את שלושת המלחינים התעקש
להקליט בפסנתר "בזנדורפר" אוסטרי, בעל צליל קטן, שטוח וחד-משהו, שמעולם לא מצא חן
בעיניי. מיותר לציין כי לא ציפיתי לגדולות. אותו קונצרט נחקק בזיכרוני כאחת ההפתעות
הגדולות שחוויתי באולם קונצרטים. שיף התיישב ליד הפסנתר (הפעם "סטנווי") והרעיד את
הקירות. ביצוע גדול מהחיים. אני זוכר שחשבתי: "מדוע בשם אלוהים לא מקליטה אותו אף
חברה בקונצרט חי ?", ולאחר כשנתיים התקבלה בקשתי: שיף עבר מחברת טלדק לאי.סי.אם,
שהוציאה לאור הקלטת רסיטל שלו מיצירות שומאן. הדיסק עורר מהומה גדולה, רבים דיברו
על "שיף החדש" בלי לדעת כי השינוי הוא לא בגישת הפסנתרן אלא בהקלטה ה"חיה" ובפסנתר
מפירמה אחרת. (במשאל לסיכום שנת 2002 שערך מגזין כלשהו בקרב מוסיקאים, מבקרים
ומוכרים, בחרתי בדיסק הנ"ל ל"דיסק השנה שלי"- ט.א.).
דפי הפורטל נצפים במיטבם ברזולוציה של 768 על 1024
|