באך פעמיים. פרחיה ושיף מבצעים
מאריי פרחיה מנגן קונצ'רטי שונים של באך ואנדראס שיף בתקליטור באך חדש מהופעה חיה בבאזל

מאריי פרחיה ממשיך בסדרת תקליטורי באך, כשזה האחרון נראה במבט ראשון מעט מוזר בתכניו (וגם קצר באורכו - 55 דקות). קונצ'רטו ברנדנבורגי בו משחק כלי המקלדת תפקיד חשוב אך אינו מוגדר ככלי סולו, קונצ'רטו למספר כלים, נדיר יחסית, ויצירה לפסנתר סולו. לכאורה, אין קשר בין היצירות. למעשה, מראה התקליטור עד כמה היה באך מלחין רב גוני, ותחת הכותרת קונצ'רטו קיבץ יצירות בעלות אופי שונה לחלוטין.

פרחיה הקליט עד היום את הקונצ'רטי ה”רשמיים" לפסנתר, וריאציות גולדברג והסוויטות האנגליות.

ההקלטות זכו בד"כ לביקורות חמות מאוד. בעיני, נפלו עד עתה הקלטותיו ממיטב פרשני באך בעבר ובהווה בפסנתר - אנדראס שיף, אנג'לה יואיט, ובעיקר, רוזלין טורק הגדולה. אני לא חושב כי פרחיה, עם כל יופי הצליל אותו הוא מפיק, צלל לעומקים ששלושת הפסנתרנים הללו הגיעו אליהם. אני יודע שרבים מכם יתפלאו שלא הזכרתי את גלן גולד, בעיני הוא תופעה יחודית שלא ניתן לצרפה לזרם המרכזי בנגינת באך ולכן אין להשוות את הקלטותיו של פרחיה אליו.

ובכל זאת, אין ספק כי פרחיה הוא אחד מגדולי הפסנתרנים של דורנו, כל הקלטה חדשה שלו היא אירוע, ועל כן שמחתי שנפלה בחלקי ההזדמנות להאזין לתקליטור זה. שמחה זו גדלה כפל כפליים לאחר ההאזנה, אשר הייתה פשוט חוויה מענגת. כל הנגנים המשתתפים כאן עושים רושם שבכניסתם לאולפן ההקלטות שמו את האגו בצד, ובאו לעבוד בשירות המוסיקה ובמיוחד בשירותו של באך. פרחיה הגדול נשמע בקונצ'רטו לחליל, כינור ומקלדת כמו נחבא אל הכלים ונותן לשני עמיתיו המעולים להפגין את כישוריהם.

כמה נפלא לשמוע את היצירה הנהדרת הזאת, המושמעת בד"כ בכלים אותנטים, במלוא זוהרה בתזמורת מודרנית דווקא – ואין מדובר בהתרסה כלפי ביצועים מצוינים של היצירה מהזרם האותנטי, כמו זה בניצוחו של פינוק – אלא אפשרות לראות את היצירה במשקפיים שונות.

הקונצ'רטו הברנדנבורגי מס. 5 הוא מקרה מעניין עוד יותר. בעבר הרחוק נהגו לנגן בפסנתר את התפקיד החשוב ל"מקלדת". בעשורים האחרונים דחק הצ'מבלו את הפסנתר לחלוטין בנגינת יצירה זו. האם בצדק? לאו דוקא, לטעמי. באך עצמו היה מעבד את יצירותיו מכלי לכלי, ובוודאי לא היה מתנגד (ואולי אף מברך) לנגינת הפסנתר ככלי המקלדת, ואם היה יכול לשמוע את פרחיה- על אחת כמה וכמה. הטמפי מעט מתונים יותר מהמקובל כיום, אך הם מאפשרים לסולנים להתבטא בצורה נפלאה. נגינת החליל של ג'יימי מרטין בפרק השני (ובכלל, הביצוע לפרק הזה) קסומה במיוחד. הביצוע הזכיר לי הקלטה עתיקה משנות ה-30 של התזמורת הקאמרית של האחים בוש עם רודולף סרקין בפסנתר, ביצוע שמבקרי מוסיקה רבים רואים בו, גם לאחר השינוי הגדול בגישה לביצועי באך בעשורים האחרונים, כביצוע הגדול מכולם.

פרחיה מסיים את התקליטור ביצירת סולו, הקונצ'רטו האיטלקי, בביצוע אינטימי, קולח ומוסיקלי מאוד. סיום יפייפה לדיסק מצויין.

לסיכום - אולי המוצלח מבין תקליטורי באך של מאריי פרחיה עד היום. אל תתנו לאורכו הקצר, יחסית, של הדיסק להרתיע אתכם, הוא יתן שעות ארוכות מאוד של האזנה מענגת. מומלץ מאוד.
 

לפני כשלוש שנים הלכתי בחוסר חשק לקונצרט של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. בתכנית - יצירות משל ברהמס, ביניהן הקונצ'רטו השני לפסנתר. הסולן - ההונגרי אנדראס שיף. שיף היה מוכר לי היטב מהקלטותיו הרבות ליצירותיו של באך, שוברט ומוצרט. את שלושת המלחינים התעקש להקליט בפסנתר "בזנדורפר" אוסטרי, בעל צליל קטן, שטוח וחד-משהו, שמעולם לא מצא חן בעיניי. מיותר לציין כי לא ציפיתי לגדולות. אותו קונצרט נחקק בזיכרוני כאחת ההפתעות הגדולות שחוויתי באולם קונצרטים. שיף התיישב ליד הפסנתר (הפעם "סטנווי") והרעיד את הקירות. ביצוע גדול מהחיים. אני זוכר שחשבתי: "מדוע בשם אלוהים לא מקליטה אותו אף חברה בקונצרט חי ?", ולאחר כשנתיים התקבלה בקשתי: שיף עבר מחברת טלדק לאי.סי.אם, שהוציאה לאור הקלטת רסיטל שלו מיצירות שומאן. הדיסק עורר מהומה גדולה, רבים דיברו על "שיף החדש" בלי לדעת כי השינוי הוא לא בגישת הפסנתרן אלא בהקלטה ה"חיה" ובפסנתר מפירמה אחרת. (במשאל לסיכום שנת 2002 שערך מגזין כלשהו בקרב מוסיקאים, מבקרים ומוכרים, בחרתי בדיסק הנ"ל ל"דיסק השנה שלי"- ט.א.).

אי.סי.אם ממשיכה ומקליטה גם בדיסק שלפנינו את שיף בהופעה חיה יחידה, מה-30 באוקטובר 2001 בבאזל. החברה לא ציינה על איזה פסנתר מנגן שיף הפעם, אולם אני יכול לומר במידה גדולה למדי של ביטחון כי מדובר שוב ב"בזנדורפר", אם כי הפעם הפסנתר נשמע פחות שטוח, בשל רצונו של שיף להגיע לכל יושבי האולם. גורם זה, הקהל, מוציא משיף גם הפעם צליל חם יותר, אפילו רומנטי. ניתן להבחין בכך מיד בפתיחת האריה הפותחת את היצירה והדיסק. באף הקלטה אחרת של שיף לבאך הוא לא נשמע משוחרר וכה מעורב רגשית ביצירה המבוצעת כמו כאן.

ההשוואה עם ביצועו המצוין של פרחיה (סוני) מתבקשת, כיוון שלשני הפסנתרנים כמה קווים משותפים. היצירה בנויה מאריה ושלושים וריאציות, כל אחת בעלת שני חלקים, כאשר באך דורש לחזור על כל חלק פעמיים. לאחר הוריאציות חוזרת האריה הפותחת. בביצועו, ניגן פרחיה את הפעמים הראשונות של שני חלקי כל וריאציה כלשונם, ובפעם השניה הוסיף "קישוטים" על המקור. התוצאה הייתה מעורבת. מחד גיסא הביצוע היה מעניין, אולם מאידך, נשמעו לא פעם האלתורים כנכפים על התווים, ברוח "כל המרבה הרי זה משובח". שיף מוסיף אף הוא אלתורים לא מעטים אולם בנושא זה לפחות ביצועו מוצלח יותר; ראשית, האלתורים שלו מקוריים ומעניינים יותר לטעמי - שיף לא מנסה להשמע כנגן צ'מבלו (כמו פרחיה בנקודות רבות), אך גם לא מתנתק לגמרי מההצללה של הכלי המקורי לו נכתבה היצירה. דוגמא לכך אפשר לשמוע מיד בחזרה על חלקה השני של האריה הפותחת (2:45) ובוריאציה הראשונה (רצועה מס. 2, 0:28, 1:22). שנית, שיף אף לא מגביל את השינוי בחזרות רק לתוספת קישוטים, אלא גם מבליט קולות נסתרים שלא היה להם מקום בנגינת הפעם הראשונה, ויכולים כעת לבוא לידי ביטוי לאחר שהמאזין בא בהכרות עם המקור. כמה וריאציות מנתצות הרגלים ישנים בדרך ביצוען (למשל רצועות 17 ב-1:40, 29 ו-30), ומעידות על חשיבה מקורית.

אינני נוהג בדרך-כלל להתעכב על נושא זה, אולם הקריאה בחוברת התקליטור, שנכתבה ע"י שיף עצמו, מהווה חוויה בפני עצמה. מתברר כי הרוח המשוחררת והאינסטינקטיבית של הביצוע מטעה – הכל מתוכנן לפרטי פרטים, כולל ההפסקות בין הוריאציות, שהן לפעמים קצרות ולפעמים ארוכות. לאחר פירוט תולדות היצירה מסביר שיף כל וריאציה ווריאציה כיחידה נפרדת וכיצד היא מתקשרת למכלול, ולאחר מכן עובר לדון בנושא ביצוע היצירה בשלמותה ונגינתה בצ'מבלו (שוחרי הכלים העתיקים עלולים להיפגע). יש לקוות שמאמר מאלף זה יראה אור בספר יום אחד, לצד מאמרים נוספים של שיף שנכתבו לאורך השנים.

היצירה מסתיימת, כאמור, בנגינת האריה המקורית שפתחה את היצירה, סיום המעניק לה הלך-רוח פילוסופי-מעגלי. כאן מבצע שיף מהלך גאוני: עם כל חזרה נעשית האריה פשוטה יותר, נקייה כמעט לחלוטין מהקישוטים שנוגנו בפעמים הראשונות. נוצרת תחושה אמיתית של "חזרה לרחם".

ההקלטה של אי.סי.אם מופתית כרגיל. יהיו כאלה שיחושו כי צליל הפסנתר, בעיקר ברגיסטרים הגבוהים, רזה מדי. במקרה זה, כנראה שיד ה"בזנדורפר" בדבר.

לסיכום, מבין שני הביצועים בתקליטורים של שיף, זהו ללא ספק הטוב יותר (קיים עוד ביצוע מצולם בוידאו של "טלדק" אך הוא יצא מן הקטלוג – ט.א.). אישית, ארצה לשמוע את הביצוע החדש עוד פעמים רבות, לצד ביצועים אחרים משל פרחיה, גולד, טורק ואחרים. שיף אינו נופל מהם. לפנינו אמירה חזקה ומקורית בקטלוג רווי ביצועים – דבר המהווה הישג בפני עצמו. מומלץ.
 

אנדראס שיף. הכל מתוכנן לפרטי פרטים

קישורים קשורים:
הפסנתרן מאריי פרחיה  ,  הפסנתרן אנדראס שיף

Copyright 2002  -  הפורטל הקלאסי החדש  -  Klassi.net