אריות תוצרת צרפת ואהבה נוסח איטליה
הזמרת הצ'כית מגדלנה קוז'נה מבצעת אריות צרפתיות ואוסף חדש של שירי אהבה נפוליטנים

לפנינו עוד דיסק של לקט אריות נבחרות ככרטיס ביקור לזמרת הדגל של חברת "דויטשה גראמופון" מגדלנה קוז'נה. ה"טרנד" הזה של הקלטת אריות נבחרות מאופרות לא אהוד עלי במיוחד, אך חביב מאוד על מרבית החברות הגדולות, החושבות כי יוכלו לעשות ביתר קלות קופה שמנה מדיסק כזה מאשר מההקלטות היקרות של אופרות מלאות. יתכן כי שיקול זה נכון לטווח הקצר, אולם לאורך זמן אני לא בטוח שזה כך. עד היום, הרבה יותר אנשים קונים, לדעתי, את "טוסקה" או "נורמה" עם קאלאס בהקלטות המלאות מאשר לקטים של אריות בביצועה.

קוז'נה היא זמרת צעירה ילידת ברנו בצ'כיה (אגב, עיר הולדתו של המלחין ינאצ'ק), אשר עלתה לגדולה, ובצדק, בזכות שירה נפלאה של מוסיקה מתקופת הבארוק והתקופה הקלאסית. אהבתי במיוחד את התקליטור הכולל את "דיקסיט דומינוס" של הנדל, גם כן בניצוחו של מינקובסקי. באמתחתה דיסק נהדר של שירים נבחרים של מספר מלחינים צ'כים גדולים. הדיסק הזה הוא הפתעה, מכיוון, שכפי שהזמרת טוענת, לזמרים הצ'כים אין מסורת של שירה באופרות צרפתיות, אלא בעיקר ברפרטואר הגרמני, כנראה עקב הקירבה הגיאוגרפית והתרבותית בין הצ'כים לגרמנים.

אז איך מתמודדת קוז'נה עם המשימה? חשוב לציין כי ההיגוי של השפה הצרפתית, המהווה בעיה אצל זמרים רבים אשר אינם ממוצא צרפתי בבואם לבצע את הרפרטואר הזה, נשמע כאן כמעט ללא דופי. הקטעים שבחרה קוז'נה מתפרשים על פני כ-100 שנים, ושונים זה מזה בסיגנונם.

את החלק הארי של הרסיטל היא מייחדת למלחינים המעט נשכחים של צרפת באמצע המאה ה-19, בעיקר מאסנה וגונו. מלחינים אלו היו פופולרים ביותר בתקופתם אך נשכחו כמעט לחלוטין (מלבד אולי "פאוסט" של גונו, ו"מאנון" של מאסנה) במאה ה-20. רבים לא יסכימו איתי, אבל בעיני בד"כ השיכחה הזו היתה מוצדקת למדי, האופרות הללו הן ברובם משעממות, וכך גם חלק מהאריות כאן. ובכל זאת יש שתי אריות נפלאות, מתוך "סאפו" ו-""Cinq-Mars של גונו (מישהו שמע את האופרות הללו במלואם אי פעם?). באריות אלו, הדורשות שירה לירית פשוטה, קוז'נה מצטיינת. לעומת זאת, באריות בתקליטור הספוגות אוירה לטינית, כמו האריה מ"כרמן" (זו האריה המפורסמת שבתחילת המערכה השניה) וזו מ"דון קרלוס" של ורדי (בגירסה הצרפתית של האופרה), ניכר כי חסרה הרוח הנכונה שאיפיינה זמרים שמוצאם "לטיני" יותר (דה לוס אנחלס, למשל). גוון הקול הגבוה, יחסית, לזמרת מצו, אינו מתאים גם לאריה מתוך "קללת פאוסט" של ברליוז.

לעומת זאת, מבצעת קוז'נה להפליא את הקטע מתוך "השעה הספרדית" של רוול, אריה שלא ממש ברור מדוע השתרבבה לכאן, אך טוב שכך. פחות התלהבתי (מבחינה מוסיקלית) מהאריות הדי משעממות מתוך "סינדרלה" של מאסנה, ומהאופרות של אובר ובולדייה. האריה מתוך "סיפורי הופמן" של אופנבאך מושרת "ברצינות" רבה למדי וללא הומור.

המנצח מינקובסקי מתגלה כמלווה רגיש, אם כי גם כאן יש הרגשה שקצת יותר שמחת חיים לא הייתה מזיקה. התזמורת הקאמרית ע"ש מאהלר מלווה מצויין.

סה"כ, חובבי האופרה הצרפתית בוודאי ירצו את הדיסק הזה. כאמור, אני נמנה על אלו שלא מחשיבים את מרבית הרפרטואר המושר כאן כחשוב במיוחד. אך בכל זאת, יש רגעים יפים, ומי שיקנה את התקליטור וודאי יהנה ממנו. בכדי לשמוע את קוז'נה בגדולתה ממש, כדאי, כאמור, ללכת לדיסקים מיצירות הנדל שהקליטה (למשל, להקלטה המצויינת של "יוליוס קיסר" גם היא בניצוח מינקובסקי, שסקר עמיתי טל אגם במדור זה לאחרונה), או לאותו דיסק נפלא של שירי דבוז'אק, ינאצ'ק ומרטינו ב"דויטשה גראמופון".

לקח לי מספר ימים לשבת ולשמוע את התקליטור הזה. הפיגוע הנורא בחיפה, יום כיפור וכל הסרטים על המלחמה ההיא – כל אלו אינם הרקע המתאים לשירי האהבה הנפוליטנים הללו. באשר למוסיקה עצמה- אני לא אומר שאשב ערב שלם להקשיב לשירים הללו- אחרת מרוב מתיקות אחלה בסכרת קשה, אך קשה לעמוד בקסם של המוסיקה הזו, ובעיקר לשמע קולם הנפלא של כמה מגדולי הטנורים (וקצת בריטונים) ששרים כאן.

לא אכביר מילים מפוצצות על היצירות עצמן, אך כן אציין לפחות חלק מהזמרים הנפלאים המופיעים כאן.

קרראס ודומינגו מוכרים היטב מרפרטואר האופרה האיטלקי, אולם מורגש כי הם אינם ילידי איטליה- ואין מה לעשות- כאן פבארוטי גובר עליהם בנוק אאוט. אם יש לי לעיתים קרובות השגות על חלק מהקלטותיו של פבארוטי- הרי כאן הוא ממש במגרש הביתי שלו. די סטפנו, שרבים נוטים לזלזל בו (מסיבה לחלוטין לא ברורה לי) שר פשוט מקסים. טוב לשמוע גם את שני הבריטונים האיטלקים המובילים לאחר מלחמת העולם השנייה, גובי ובעיקר, טאדיי- שמראים כי אין לבריטונים במה להתבייש כאשר הם שרים את הרפרטואר הזה.

אבל הרחק מעל כולם ניצב גדול הטנורים האיטלקים של החצי השני של המאה ה-20, פרנקו קורלי, המשלב קול בעל עוצמה ויופי נדירים. יותר מכל טנור איטלקי אחר מייצג קורלי את הרוח המיוחדת של עולם האופרה האיטלקי. לכו למשל לרצועה מס. 15 בתקליטור- ותבינו במה דברים אמורים. לאחר מכן אני מקווה שתרוצו לקנות את הקלטותיו הגדולות באמת של האופרות הגדולות (הייתי מתחיל ב"אאידה" בניצוחו של מהטה ו"טורנדוט" תחת שרביטו של מולינרי-פראדלי, שתי ההקלטות ב-EMI). עוד בתקליטור זה, מספר קטעי בונוס של זמרים גדולים מהעבר (הקשיבו לבינימינו ג'ילי שר את "מאמא").

מי שאוהב את הרפרטואר הזה, התקליטור מומלץ לו מאוד, וגם מי שפחות אוהב- זו הזדמנות להכיר כמה מהקולות הגדולים של כוכבי האופרה האיטלקית בשיאם.

פרנקו קורלי. שירה יפה

קישורים קשורים:
הזמרת הצ'כית מגדלנה קוז'נה  ,  לוצ'יאנו פבארוטי - אתר רשמי

Copyright 2002  -  הפורטל הקלאסי החדש  -  Klassi.net