שליטה כובשת. מינקובסקי על הנדל
סולנים, מוזיקאי הלובר ומרק מינקובסקי מבצעים נאמנה את האופרה "יוליוס קיסר" של הנדל

המנצח מרק מינקובסקי ממשיך במחזור יצירותיו הקוליות של הנדל. המחזור כלל עד כה את "אריאודנטה" ואת "הרקולס" בביצועים טובים למדי, ואת ה"משיח" בביצוע נמהר ומבולבל שאכזב רבים. הפעם מגיע המחזור לשיא עם הקלטה זו לאופרה הגדולה והססגונית ביותר של הנדל – "יוליוס קיסר".

  סוללת הסולנים היא תאווה לעיניים: מריאנה מיז'אנוביק כיוליוס קיסר, מגדלנה קוז'נה, דיוות הבארוק התורנית, בתפקיד המורכב של קליאופטרה, אן-סופי אוטר הותיקה כססטו. בתפקידים המשניים שארלוט הלקאנט כקורנליה, אלן אווינג  כאכילס, בג'ון מהטה (הבן של) כטולומיאו, ועוד. חבורת הסולנים המבטיחה גם מקיימת - מזמן לא שמעתי אנסמבל שעובד בתיאום כה מלא, כמו היו הסולנים ישות אחת. הדבר משתקף כבר בקטע המקהלה הפותח את האופרה (רצועה שניה בדיסק הראשון). מינקובסקי ממלא אחר המנהג שהיה מקובל בתקופת הבארוק - כל שמונת הסולנים שרים את קטעי המקהלה ביצירה, מנהג שהולך ומושרש לאחרונה.

  מריאנה מיז'אנוביק מדהימה בתפקיד הקשה של יוליוס קיסר, תפקיד שנכתב לזמר-סריס ודורש מנעד קול ענק. כמה פעמים הרצתי אחורה מספר רצועות כדי לוודא שלא מדובר בזמר זכר ש"ממלא" את התוים הנמוכים (סטייל הקלטת פסקול "פארינלי"). הסמכותיות והעוצמה של קולה כובשות. ברגעים רבים היא נשמעת כמו זמר בריטון (הקשיבו לאריה המחשמלת ברצועה השביעית בדיסק הראשון).

  מגדלנה קוז'נה מתאימה להפליא לתפקיד קליאופטרה. לרגע היא האישה המפתה, לרגע האישה האמביציוזית הרוצה לשלוט על מצרים כולה. קוז'נה גם משנה את גוון קולה בהתאם לתוכן הטקסט, מה שמוסיף לאמינות הביצוע כאופרה. לרגע לא תחושו שמדובר ביצירה קונצרטית, כמו שקורה בהקלטות אופרה רבות אחרות.

  הכוכבת האמיתית של הקלטה זו היא תזמורת המוזיקאים של הלובר. מעולם לא שמעתי אותם מנגנים בצורה כה משוחררת ומרגשת. התזמורת מצליחה לכבוש את הלב כבר בפתיחה התזמורתית, ורבות מהאריות מלוות בצורה גאונית. התזמור ביצירה הוא הגדול והססגוני שהנדל כתב מעודו, ומינקובסקי מנצל זאת היטב. קבוצת כלי הקשת "שמנה" יותר מהרגיל להרכבים "אותנטיים", דבר שתורם רבות לליווי הזמרים, ומאפשר להם חירויות גדולות יותר של מקצב וגוון קול (האזינו לדוגמא לרצועה השנייה בדיסק השני). לאופרה מבנה יבש מעט ואופייני לתקופה- מבנה של רצ'יטטיב/אריה/רצ'יטטיב/אריה וחוזר חלילה. כאן מצליחה קבוצת הקונטינואו הנפלאה להציל את האופרה מתהומות של שעמום, בעיקר נגני הצ'מבלו, אך גם נגני הלאוטה והצ'לו.

  אם אני מנסה לדלות נקודה שלילית בביצוע, משימה לא קלה, מתגלה זאת במפתיע בדמות אן-סופי אוטר. הפקת הקול שלה מגושמת מעט, בעיקר ברגיסטרים הנמוכים. היא גם מתקשה להתמודד עם עוצמת התזמורת. הדבר יורגש, לתחושתי, בעיקר לאלה שמכירים היטב את אומנותה ארוכת השנים של אוטר. רגעיה החלשים יורגשו שבעתיים בקרב מעריציה, משום שבליבם יחלוף אות מבשר רעות של "תחילת הסוף".  הדבר מפתיע, משום שאוטר דווקא הבריקה  לאחרונה יחד עם מינקובסקי, בהקלטתם המשותפת ל"הרקולס" של הנדל.

  כל שאר הסולנים מבצעים את תפקידיהם נאמנה, בעיקר ראויים לציון אווינג והלקאנט.

  ההקלטה נלקחה מקונצרט חי בוינה, שהוקלט ע"י רשות השידור האוסטרית, והיא מדהימה באיכותה. מדי פעם ניתן לשמוע זמרים שמתיישבים על כיסאותיהם, אולם הקהל הווינאי המנומס לא משתעל ולא מוחא כפיים.

  זוהי ההקלטה הטובה ביותר שהוציאה חברת דויטשה גראמופון השנה (תחת חברת הבת "ארכיב"), וההישג הגדול ביותר של מינקובסקי עד כה. נפלא.

Copyright 2002  -  הפורטל הקלאסי החדש  -  Klassi.net