Menu

 

רקוויאם קטן ומשמעותי
פיליפ הרווגה מתעמק ברקוויאם של מלחין הבארוק הצרפתי ז'אן גילס

 

ז'אן גילס - רקוויאם
מקהלת קולגיום ווקאל - גנט, תזמורת מוסיקה עתיקה קלן.

מרטין היל - טנור, אולריך שטאדר - בס וזמרים סולנים נוספים.
מנצח - פיליפ הרווגה


הקלטה: ARCHIV
מק"ט: 722 471




האזנתי הראשונה לתקליטור החדש (והמחודש) בניצוח פיליפ הרווגה היוותה
עבורי הפתעה נעימה. הכרתי כמה פרטים יבשים על מלחין בארוק צרפתי
בשם ז'אן גילס (1668-1705) ולו רקוויאם קצר, אשר הזיכרון העיקרי שלי ממנו
הוא סיפור-האנקדוטה על ביצועו הראשון. גילס כיהן בתקופת חיבור היצירה
במשרת המנהל המוסיקלי של כנסייתה הראשית של העיר טולוז. הוא חיבר את
הרקוויאם בעקבות הזמנת בניהם של שני חברי עירייה בכירים שהלכו לעולמם.

לאחר הגשת היצירה פטרו אותה שני הבנים בהינף יד בטענה כי היצירה ארוכה
מדי, ותדרוש כוחות מבצעים שמחירם ירקיע שחקים (עלותו הכוללת הנמוכה
של ביצוע היצירה היום תגרום לגזברי תזמורות לחכך את ידיהם בהנאה).

בתגובה הגיב גילס בכעס:"שיהיה. אף אחד לא ישמע את היצירה בימיי. אני
אהיה האיש הבלעדי לה היא תוקדש". לאחר שמונה שנים בוצעה היצירה
לראשונה – בהלוויית המלחין. היצירה הייתה ידועה במשך השנים, ובעיקר
במחצית השניה של המאה העשרים, בגרסתה לתזמורת גדולה (הכוללת
טימפני וכלי נשיפה ממתכת) שהוכנה כעיבוד על ידי המלחין מישל קורה
(corrette) לרגל הופעת היצירה בחברת דפוס שהייתה ככל הנראה בבעלותו,
בשנת 1764.

פיליפ הרווגה מבצע את היצירה בנוסחה הראשון, לאחר מחקר מעמיק של
כתב היד המקורי שהתגלגל לידיו. ההקלטה מצרפת יחדיו שני הרכבים
מעניינים – מקהלת ה"קולגיום ווקאל" הידועה של הרווגה, אותה מלווה
הרכב "מוסיקה עתיקה קלן" של ריינהרד גאובל. שיתוף הפעולה הראשון
בין שני ההרכבים היה גם האחרון עד היום. ההקלטה היא מינואר 1981.

היצירה מתחילה בהקדמה מלכותית, מעט ריקודית, של כלי הקשת. לאחר
שירת ה"רקוויאם אטרנה" על ידי זמר הטנור הבריטי מרטין היל, שהיה
בשנת הביצוע בשיאו, הופכת המוסיקה באחת לעליזה וקופצנית ומכינה
את הקרקע לכניסתה הראשונה של המקהלה. אופן השירה של "קולגיום
ווקאל" השתנה מעט עם השנים, בעיקר בהפחתת מספר הזמרים המבצעים.

ואולם רוב זמרי ההרכב שמשתתפים בהקלטה זאת, בעיקר מקרב זמרות
הסופרן, מהווים גם היום את עמוד השדרה של המקהלה. יש משהו נוגע
ללב בביצועי הבארוק בתחילת שנות השמונים, תחילת פריחתו של עידן
ההקלטות ה"אותנטיות" (והדיגיטליות בדרך כלל).

בתקופה זאת דבקו מנצחי הזרם האותנטי באידיאליזם אדוק, המזכיר כמעט
מחויבות דתית, לביצוע היצירה בדיוק כפי שנשמעה בתקופת הבארוק. כל
קישוט וכל פיסוק נשקל בקפידה, כלי הקשת אינם משתמשים בהעתקים
מודרניים לכלי נגינה עתיקים (כדוגמת "קונסנטוס מוסיקוס, וינה" או "סולני
הבארוק האנגלים"), והמרקם שנוצר הוא מעט קר, אך לא מנוכר. מרקם
תמים וראשוני.

הפרק הראשון מתווה את תצורתה של היצירה כולה, הנעה בין יאוש לתקוה,
בין רוך לחספוס ובין פחד לתעוזה. ישנו איזה יסוד העובר כחוט השני בין
הפרקים – של השלמה עם גזירת שמיים, יסוד שיוחס תמיד לרקוויאם הידוע
של פורה. הפרק האחרון מהווה זיכוך של הרעיון הכולל של היצירה, והוא
היפה ביותר מכל פרקיה. שירת המקהלה ספוגת רוחניות, התזמורת מלווה
בכלי הקשת והנשיפה בדיוק בעוצמה המתאימה, וכל המשתתפים מסיימים
בקריאה רגשית של השורות המסיימות את התפילה ("כי אתה הרחום מכל").

גילס רחוק מלהיות מלחין גאון; מהלכיו ההרמוניים אינם מתוחכמים כשל באך,
הנדל או מרצ'לו, קטעים אחדים נשמעים כלקוחים מתוך אחד מה"גרנד מוטטים"
של לולי. ואולם, היצירה מספקת ומרגשת, וראויה להישמע ולהיזכר - ולא
רק כאנקדוטה.

התקליטור הקצר של חברת "ארכיב" היה זמין עד כה במחיר מלא. הוא מוצע
עכשיו במחיר ביניים בסדרתה ה"כחולה" החדשה של החברה, וכעת ניתן
לרכוש אותו ללא היסוס. לרקוויאם צורפה מוסיקת אבל קצרה של קורה
(המוזכר לעיל), יצירה סתמית בת ארבע דקות החוזרת על משפט פשוט
פעמים רבות מספור ולא ראויה להתייחסות. חבל גם שיצירה שאינה נחלת
הכלל לא מוצגת באופן הראוי בחוברת התקליטור. החוברת מכילה מאמר
משמים בשפה אקדמאית של המוסיקולוג הבריטי מייקל סטגמן, הכולל את
אותם הפרטים על היצירה המוזכרים לעיל ותו לא.

ואולם, בשל איכות ביצוע הרקוויאם – מומלץ בהחלט.
 

 


פיליפ הרווגה, מגיש ביצועי בארוק מעמיקים

 

קישורים קשורים:
המנצח פיליפ הרווגה  ,  רשימת מלחיני בארוק

לחץ להדפסה

 

מוצרט מופתי בלבוש פירז'
הפסנתרנית הפורטוגלית מריה ג'ואו פירז' מנגנת שני קונצ'רטי לפסנתר ותז. של מוצרט

 

מוצרט - קונצ'רטי לפסנתר ותזמורת מס. 21 ו-26
מריה ג'ואו פירז' - פסנתר

התזמורת הקאמרית האירופאית, הפילהרמונית הוינאית
מנצח - קלאודיו אבאדו

הקלטה: Deutsche Grammophon
מק"ט: 738 471

 

התקליטור החדש של חברת דויטשה גראמופון יוצא בסדרתה בת השנה - "אנטרה",
אשר נועדה לספק הכרות ראשונית עם נכסי צאן הברזל של עולם המוסיקה הקלאסית.

יעודה של הסדרה אינו מעיד דבר על איכות הביצועים; בין השאר ניתן למצוא בסדרה
(עד עתה בת 21 כותרים) טוקטות ידועות של באך לעוגב בנגינת סיימון פרסטון,
הסימפוניות החמישית והשביעית של בטהובן בביצוע המבריק והכוחני של קאריאן
(בהקלטתו האחרונה, הדיגיטלית, אשר לראשונה מוצעת במחיר ביניים), חמישיית
דג השמך של שוברט בביצוע הנפלא של ג'יימס לויין ורביעיית האגן, ועוד רבים וטובים.

הדיסק עליו אני ממליץ מהסדרה הוא בביצוע הפסנתרנית הפורטוגלית המצויינת מריה
ג'ואו פירז' והמנצח קלאודיו אבאדו, מבצעים שני קונצ'רטי של מוצארט: קונצ'רטו מס'
21, ק.467, ומס' 26, ק.537, "ההכתרה". הקונצ'רטו מס' 21 מלווה על ידי התזמורת
הקאמרית האירופאית ומס' 26 ע"י הפילהרמונית הוינאית.

התקליטור החדש מורכב למעשה משני תקליטורים במחיר מלא, שעדיין קיימים בקטלוג
ומציעים עוד שני קונצ'רטי נוספים.

בתקופת יציאת שני הדיסקים המקוריים הייתה ידועה פירז' כאחת מפרשני מוצרט הגדולים
בתקופתה. היא הוציאה זה לא מכבר את מכלול הסונטות של המלחין והופיעה איתו
פעמים רבות ברחבי העולם. במחצית השניה של שנות ה-90, עם הוצאת הקלטותיה
לקונצ'רטו השני, לפרלודים ולנוקטורנים של שופן (סט הנוקטורנים הוא אחד מהכותרים
הנמכרים ביותר בקטלוג החברה מאז הקמתה - ט.א.), הועמה תהילתה כנגנית קלאסית
והיא הוצגה לפתע כפסנתרנית רומנטית. רק בשנים האחרונות הצליחה לאזן את הדיעה
העולמית שכיום אינה משייכת אותה לסגנון מסוים.

רבים מקוראי מדריכי ההקלטות העולמיים, ובעיקר אלה של "גראמופון" ו"פינגווין", יודעים
כי הקונצ'רטו מס 21 בנגינת פירז' מתואר כ"ביצוע מספר אחת". אינני מסכים עם השיטה
האמריקאית שמכתירה ביצועים דפנטיביים, אולם אין ספק כי מדובר בביצוע מופתי.

פירז' מתעקשת לנגן אך ורק בפסנתר YAMAHA היפני, המתכתי יותר מפסנתרים אחרים,
ובשל כך משתלבת היטב עם התזמורת הקטנה והחדה יחסית. לא תוכלו לשמוע את
הדיאלוגים המתוחכמים עם כלי הנשיפה מבוצעים בפשטות ונוחות כזאת בביצועים
אחרים. פירז', בעלת צליל יחודי משלה, מטבלת את פיסוקי המשפטים ברגש מוצנע, אך
מורגש. הדיסוננסים הקטנים בפרק השני מעולם לא נשמעו חדים כל כך, בעיקר בשל
עבודתם הנפלאה של כלי הקשת של התזמורת. הפרק השלישי עליז ומבדח. פירז' מנגנת
קדנצות מרתקות של רודולף סרקין (היא מנגנת אותן בסגנון "מוצרטי"). הטימפני ממוקם
בדיוק מאחורי כלי המתכת, כלי הנשיפה מעץ ממוקמים מעט ימינה למרכז השמע, ממש
כמו איכות של אולם קונצרטים. הקלטה זאת הייתה אחת מהראשונות שהוקלטו בטכניקת
4D של דויטשה גראמופון ועדיין מרשימה באיכותה.

ההקלטה השניה בתקליטור, קונצ'רטו "ההכתרה", מעוררת רגשות מעורבים. גם כאן,
אומנם, הביצוע הוא טוב למדי, אולם ישנם כמה נקודות שליליות. ההקלטה החיה נערכה
במסגרת פסטיבל זלצבורג של 1990. פירז' אמרה פעמים רבות בראיונות כי היא "שונאת
להופיע יותר מכל דבר בעולם". אלה מאתנו ששמעו אותה בארץ לפני מספר שנים,
מבצעת את רוב מכלול הקונצ'רטי לפסנתר של בטהובן, יכלו להבחין בחוסר הנוחות,
בהתרגשות, במרוצתה לדלת אולם היכל התרבות מיד עם השמע צלילה האחרון של
היצירה. גם כאן ניתן להבחין באיזה אד בלתי נראה של מתח וחוסר נוחות. בנוסף לכך,
ההקלטה אינה מושלמת: המיקרופונים קרובים מדי לסקציית כלי המיתר של הפילהרמונית
הוינאית, כך שכינור או שניים בולטים מעט יותר מחבריהם. מהצליל הוינאי הנפלא לא
נשאר הרבה. אם מתעלמים מפרטים אלה, מצליחים להבחין בפרק השני המבוצע בעדינות
ואהבה, ובקדנצות המהממות של פול באדורה-סקודה המעטרות את הפרקים הראשון והשלישי.

הדיסקים המקוריים כללו יצירות נוספות: הקונצרטו מס' 21 הוצמד לקונצ'רטו מס' 17,
בביצוע חי ונפלא מאיטליה, אף יותר מוצלח מהקונצ'רטו מס' 21 הדיסק השני כלל גם
את הקונצ'רטו החביב מס' 14, בביצוע שהוא לטעמי הטוב ביותר בנמצא (הפעם בהקלטת
אולפן מוינה).

מי שיכול להרשות לעצמו ורוצה לרכוש את הקונצרטו מס' 21, הייתי ממליץ בכל זאת על
הדיסק במחיר המלא עם הקונצ'רטו מס' 17. מי שחיכה להורדת מחיר הביצוע או רוצה
"לטעום" משני הקונצ'רטי או מאומנותה של פירז', מוצא כאן תמורה מלאה ומהנה.

 

 


פירז', החלה לנגן קונצ'רטי של מוצרט
בפומבי כבר בגיל 7

 

קישורים קשורים:
הפסנתרנית מריה ג'ואו פירז' בחברת DG  ,  הקונצ'רטי לפסנתר ותזמורת של מוצרט

לחץ להדפסה

 

דפי הפורטל נצפים במיטבם ברזולוציה של 768 על 1024   

Copyright 2002  -  הפורטל הקלאסי החדש  Klassi.net