רוסים למען רוסים לפסנתר ותזמורת
פלטנייב והתזמורת הלאומית של רוסיה בניצוחו של
רוסטרופוביץ' מגישים רחמניוב ופרוקופייב

קונצ'רטי לפסנתר ותזמורת של רחמנינוב (3) ופרוקופייב (3)
מיכאיל פלטנייב - פסנתר
התזמורת הלאומית הרוסית, מנצח: מסטיסלאב רוסטרופוביץ'
הקלטה: Deutsche Grammophon
מק"ט:  471576
יבוא: Helicon




זהו דיסק שאמור להיות להיט בטוח: שניים משלושת הקונצ'רטי לפסנתר הפופולריים
ביותר של מלחינים רוסיים (לצד הקונצ'רטו הראשון של צ'ייקובסקי), בהשתתפות שניים
מהמבצעים הרוסיים הגדולים ביותר: הפסנתרן-מנצח מיכאיל פלטנייב, שהוא מייסדה של
התזמורת הלאומית הרוסית (שהייתה התזמורת הפרטית הראשונה אשר נוסדה ברוסיה
לאחר פירוק הקומוניזם, וביקרה גם כאן בישראל), ומסטיסלאב רוסטרופוביץ', גדול
הצ'לנים בדורנו, הפעם כמנצח. האם השילוב עובד?

ובכן, למרות ששני האומנים יצאו מאותה אסכולה - הרי מבחינת גישתם ליצירה של
רחמנינוב הם מהווים דבר והיפוכו. רוסטרופוביץ', כמו תמיד בעצם, הוא איש
סנטימנטלי ביותר, הקשיבו לקטעים התזמורתיים בקונצ'רטו של רחמנינוב.

נגינת התזמורת כל כך מלנכולית, כל כך מבטאת את אוירת הדמדומים והרגשת הסוף
שמלווה את היצירה, ולמעשה את מרבית עבודותיו של המלחין: יצירותיו לפני
המהפכה הקומוניסטית ביטאו תמיד את תחושת הסוף של שלטון הצאר ואת שקיעת
הרומנטיקה של המאה ה-19. יצירותיו אחרי המהפכה ובריחתו הכפוייה לארה"ב
מלאות ערגה לבית ברוסיה שאליו לא ישוב. רוסטרופוביץ', אשר הוא עצמו אולץ
לעזוב את רוסיה למשך שנים ארוכות מבטא בצורה נפלאה את תחושת הגעגוע
האופיינית כל כך לרחמנינוב.

פלטנייב הוא עוף מוזר: נחשב למומחה למוסיקה הרוסית, אך פרשנותו היא בד"כ לא
סנטימנטלית במפגיע, רבים יכנו אותה כ"קרה". כל מי שמכיר את הקלטותיו
לסימפוניות של רחמנינוב, צ'ייקובסקי, וכפסנתרן ב"עונות" של צ'ייקובסקי שם
בוודאי לב לכך. (השוו את ביצועיו, למשל, לאלו של מרוינסקי בסימפוניות של
צ'ייקובסקי או לריכטר ביצירות לפסנתר ותרגישו בהבדל).

האם הגישה שלו נכונה פחות מזו של רוסטרופוביץ' או לא - זה עניין של טעם. בכל
מקרה, ה"התנגשות" בין שתי הגישות היא מעניינת ולא שיגרתית, ויוצרת ביצוע
מרתק למדי, אם כי לא הייתי מגדיר הקלטה זו כבחירה הראשונה ליצירה
למסתפקים בביצוע אחד. בראש הרשימה הייתי שם את הורוביץ (נושא הקלטותיו
ליצירה שווה רשימה נפרדת, בקיצור אזכיר כי יש ארבע הקלטות, האחרונה עם
אורמנדי חלשה אך שלושת האחרות בניצוחם של אלברט קואטס, ריינר ובמיוחד
זו עם ברבירולי - הקשה למדי להשגה - הינן מופתיות), ארחריץ' (וירטואוזיות
מדהימה אך יחד עימה הצלחה גדולה בהעברת הרגשת הדמדומים המלווה את
היצירה) ואמיל גיללס (ב"טסטמנט", מוזיקליות נפלאה ופסנתרנות רגישה).

הביצוע של פרוקופייב (שהקדיש לרוסטרופוביץ' הצעיר את הסימפוניה הקונצרטנטית
לצ'לו שלו) שיגרתי יותר. הפסנתרנות של פלטנייב מצויינת, הניצוח טוב, אך הביצוע
מעט שיגרתי - קצת חמור סבר, קצת חסר בו ההומור והסרקזם שמאפיינים את
המוזיקה של פרוקופייב. הביצוע מזכיר במידה רבה את ההקלטה הנחשבת מאד
(יותר מדי, לדעתי) של קיסין ואבאדו לפני מספר שנים. אבאדו הצעיר (ב-1968)
משתף פעולה עם מרתה ארחריץ' בביצוע המודרני הטוב ביותר של היצירה
(בהוצאת DG), ולמי שרוצה ביצוע מיוחד באמת, עליו לפנות לויליאם קאפל
הצעיר שבתחילת שנות החמישים היה המטאור הגדול של הפסנתר ונהרג
בתאונת טיסה בדמי ימיו. ההקלטה שלו ישנה למדי, אולם יש בה את כל
הוירטואוזיות, ההומור והאירוניה ההכרחית - פשוט ביצוע קלאסי. הקלטה
זו יצאה לאחרונה בסידרה ההיסטורית של "נקסוס". גם במחיר מלא לא
הייתי מחמיץ אותה- אך ב-30 ש"ח - זו פשוט מציאה מדהימה. אסור להחמיץ!

מיכאיל פלטנייב, חברות הסטורית עם מיכאיל אחר..גורבצ'וב

קישורים קשורים:
מיכאיל פלטנייב - אתר הבית הלא רשמי  ,  הצ'לן מסטיסלאב רוסטרופוביץ'

Copyright 2002  -  הפורטל הקלאסי החדש  -  Klassi.net