האופרה "האולימפיאדה" של ויוואלדי בניצוחו של רינאלדו אלסנדריני

לגלות את האולימפיאדה

האופרה "האולימפיאדה" מאת
ויוואלדי. על להקת "קונצ'רטו
איטאליאנו" וזמרים סולנים מנצח
רינאלדו אלסנדריני. הקלטה:
אופוס 111 (שלושה דיסקים
באלבום); מק"ט:30316 ; יבוא:
אם-סי-איי

הכותרת "ויוואלדי שלא הכרתם" יכלה להתאים גם לשתי יצירות
ווקאליות אחרות שלו, שנסקרו במדור זה - "פרנאצ'ה" ו"יהודית
המנצחת". בשלושתן מתגלה המלחין והכנר כמוקסם מהאפשרויות של
הקול האנושי וגאון בניצול אפשרויותיו. גם מי שכבר חש שובע
ממוסיקה אינסטרומנטלית של ויוואלדי יוקסם מחדש לשמע כושר
ההמצאה המלודית והתזמור כפי שהם מתממשים ב"אולימפיאדה".

לרוע מזלה, מבחינה שיווקית, החברה הצרפתית אופוס 111 לא יכלה להדביק
לאלבום החדש של "האולימפיאדה" את התווית "הקלטה ראשונה בעולם", משום
שיש לאופרה שתי הקלטות קודמות. עם זאת, קשה להאמין ששתי הגרסאות ההן
שקולות לרמה של אלסנדריני וקבוצתו, מצד הכלים ומצד הקולות. גם איכות
ההקלטה של "אופוס 111" מעולה: המיקרופונים, ככל הנשמע, הוצבו קרוב
לפיות הזמרים, כדי ללכוד את כל דקויותיהם, על חשבון העברת ה"אמביינס"
של האולם. טוב שכך.

המנצח אלסנדריני (הממלא גם את תפקיד נגן הקונטינואו, ליד הצ'מבלו)
הצליח לקבץ צוות זמרים מצוין, שקולותיהם מובחנים היטב זה מזה. שמות
הסולניות, לבד מהקונטרה-אלטו שרה מינגארדו, נראים אלמונים: הסופרניות
רוברטה אינטרניצי ולורה ג'ורדאנו, הקונטרה-אלטו סוניה פרינו,
והמצו-סופרן מריאנה קוליקובה. מלבדן יש גם שני זמרים גברים, חשובים
פחות. כל הזמרות משלבות כושר הבעה עם האקרובטיקה שסלסולים ויוואלדיים
דורשים. שרה מינגארדו ראשונה בין שוות, והאריה "רעד ואנחה" בפיה (סוף
דיסק מס' 2, רצועה 24) היא נקודת השיא של האלבום כולו.

הופרדו בילדותם

ב"האולימפיאדה" הצטרף ויוואלדי לשורה ארוכה של יוצרים שהלחינו את
המלודרמה בשם זה, מאת המשורר הנחשב פייטרו מטסטאסיו. העלילה מתרחשת
ביום פתיחת אחת האולימפיאדות של העת העתיקה, והפרס הצפוי למנצח הוא
ידה של הנסיכה אריסטיאה. הסיפור מסובך מעט. עיקרו: ליצ'ידה ומגאקלה
הם חברים בלב ונפש; ליצ'ידה הוא בנו של מושל כרתים, מגאקלה אתלט;
ליצ'ידה מבקש מחברו מגאקלה להתחרות באולימפיאדה תחת שמו, ולזכות
בשבילו באריסטיאה. מגאקלה מתחרה ומנצח. התסבוכת: גם מגאקלה מאוהב
באריסטיאה - והיא בו.

שתי הדמויות, אגב, מושרות בפי נשים (את ליצ'ידה מגלמת שרה מינגארדו).
בין הדמויות הנוספות: הרודן קליסטנה, אביה של ארסיטיאה, המכהן כמנהל
תורן של התחרות. ממש ברגע האחרון, אלא מה, מתברר שליצ'ידה הוא לאמיתו
של דבר אחיה התאום של אריסטיאה, שהופרד ממנה בעודו ילד; אביו,
קליסטנה, הושפע מנבואה שבנו עתיד לרצוח אותו וציווה להטביעו. השליח
מעל בתפקידו ובמקום להמית את הילד מסר אותו לאימוץ למלך כרתים.

האופרה מתנהלת במסלול המקובל של ה"אופרה סריה" ("רצינית"): מחרוזת של
רצ'יטטיווים (מונולוגים ודיאלוגים המושרים במעין דקלום, על רקע ליווי
באקורדים ארוכים), וביניהם אריות. הרצ'יטטיווים מגוללים את העלילה;
האריות עוסקות בתגובות נפשיות של הגיבורים על מה שקורה להם בעלילה,
כלומר מבטאים שורה לא-ארוכה של רגשות: אהבה, נאמנות, שנאה, קנאה,
שמחה, ייאוש. ברוח הסגנון שפותח בעיקר בנאפולי ואומץ על ידי ויוואלדי
בוונציה, ביטוי הרגשות אינו מתגשם, לרוב, במוסיקת נהי אטית, אלא
בטמפו סוער. בלי ספק קשור הדבר בפוטנציאל הטכני של זמרים סריסים, כמו
פארינלי, שכיכבו באותה תקופה. אשפים ווקאליים כאלה השתתפו גם בהצגת
הבכורה של האופרה "האולימפיאדה" בוונציה, לפני 269 שנה בדיוק.

תמורה לכסף

האופרה כוללת 23 אריות. שוחרים בעלי תקציב מוגבל אולי יתעניינו לדעת
כמה מתוכן יפות ממש, וכמה הן סתם מעשה אמנות. לטעמי, לפחות 12 ראויות
לתואר "יפהפיות", וגם האחרות מוצלחות ואפקטיוויות כשמאזינים להן
בהקשר של היצירה כולה, ובעיקר - במקרה של ביצוע זה - בסמיכות
לרצ'יטטיווים שאף הם מהנים למדי. התמורה על ההשקעה מובטחת איפוא,
ובגדול.

הנה מקצת הקטעים הבולטים: בדיסק מס' 1 זוהר קטע חריג שבו שר האנסמבל
כולו (רצועה מס' 11) ומגלם מקהלת נימפות ורועים. חבל שהקטע הנפלא
נמשך פחות מדקה, ונקטע בצורה משונה. להיט נוסף הוא האריה של "ארג'נה"
(אהובתו הקודמת, הזנוחה, של ליצ'ידה) ברצועה מס' 18. שמה של פנינה זו
הוא "פיו נון סי טרובאנו", והיא תלונה משובבת אוזן על הידרדרות
מוסרית: "כיום לא יימצאו אפילו בשיעור של אחד לאלף בני זוג שנאמנים
באמת זה לזה", קובעת ארג'נה.

האריה הבאה בתור (רצועה מס' 20) היא "מנטרה דורמי" ("בעודך ישנה").
ליצ'ידה מזמר אותה לאריסטיאה, בליווי נפלא הכולל קרן יער. דיסק מס' 1
מסתיים בדואט בכיכובם של מגאקלה ואריסטיאה.

קוצר היריעה מאפשר להזכיר עוד רק את האריה המדהימה "סה צ'רקה" ("אם
היא תחפש") של מגאקלה בדיסק מס' 2, שמתחילה כמו נבואה על מוצרט, ואת
האריה הבאכית הקצרצרה "נון סו דונדה" ("איני יודע מניין") של המלך
קליסטנה, לקראת הסוף (דיסק מס' 3 , רצועה 13).

הקלטת "האולימפיאדה" היא אחד הצעדים הראשונים בפרויקט ארוך שבו יקליטו
רינאלדו אלסנדריני וחבורתו את כל היצירות של ויוואלדי השמורות
בספרייה הלאומית בטורינו. הימצאותם של כתבי היד שם אינה חידוש. הם
התגלו עוד בתחילת המאה ה-20, אבל במשך עשרות שנים האוצרות נחו בשקט,
והחלו להיגאל רק עם גבור התעניינות באופרות בארוק. מכאן שצפויות לנו
היכרויות נוספות עם אופרות נשכחות של הגאון הוונציאני, יש עשרות
כאלה, ובכך יתוקן העיוות התדמיתי המזהה את השם "אנטוניו ויוואלדי" עם
הלהיט השחוק עד לזרא ששמו "ארבע העונות".

אנטוניו ויוואלדי, מלחין "ארבע העונות"

קישורים קשורים:
ויוואלדי - אתר מקיף אודות המלחין , המנצח רינלדו אלסנדריני

חגי חיטרון

דפי הפורטל נצפים במיטבם ברזולוציה של 768 על 1024