סקירת תקליטורים חדשים: שוברט בגיטרה וכינור ומוסיקה דתית של קלוד לז'ן

שוברט בכלי פריטה

יצירות של שוברט בביצוע הכנר
גיל שחם והגיטריסט גראן סלשר.
הקלטה: דויטשה גרמופון; מק"ט
471-568-2 . יבוא: הליקון

קלוד לז'ן, מוסיקה לפסוקי תהלים
ושיר השירים ומוטטים קתוליים.
מנצח: אוליווייה שנבלי. הקלטה:
אלפא. מק"ט 032. יבוא: הד
ארצי

ותחילה הזהרה: הדיסק החדש של גיל שחם, המנגן סונטות ויצירות
אחרות של שוברט כאשר העזר כנגד כינורו הוא גיטרה (במקום
פסנתר), יערב רק לחובבי שוברט שלבם פתוח גם לגיטרה. מתברר
שאפילו גיל שחם, המייצג את פסגת הנגינה בכינור כיום, נזקק
כנראה לשילובים לא-שגרתיים כדי להגיע לקהל נוסף.

זיווג לחנים שוברטיים (מבוצעים בקול אנוש, או בכלי מלודיה) עם גיטרה,
ככלי מלווה או כבן שיח קאמרי, אינו רעיון חדש. אחת ההקלטות המפורסמות
בתחום זה, עוד מימי הוויניל, היא הקלטת מחזור השירים "הטוחנת היפה"
עם הטנור פטר שראייר והגיטריסט קונרד רגוזניק, שהרגיזה את השמרנים
שבאוהבי שוברט, אך קצרה ביקורות מתפעלות.

ולדיסק החדש: גיל שחם, שהתחנך בישראל ובארצות הברית ותהילתו כיום
עולמית, משתף כאן פעולה עם נגן גיטרה שוודי ושמו גראן סלשר - השניים
ניגנו יחדיו 13 יצירות. בין השאר הקליטו שתי סונטות, דויטש 384 ברה
מז'ור, התמה והרכה, וגם את "ארפג'יונה" המפורסמת, שחוברה במקור למין
גיטרה (ארפג'יונה) עם פסנתר, אך מבוצעת תמיד בוויולה או צ'לו, עם
פסנתר. שחם מפליא לעשות, כרגיל, אך הסונטה אינה נעתרת לנוסח זה בשום
אופן. בחוברת ההסבר מוזכר ההקשר הגיטריסטי של היצירה, כתירוץ לא
משכנע לנוסח החדש (שהרי הארפג'יונה היתה כלי קשת ולא כלי פריטה).

מלבד הסונטות, גיל שחם וגראן סלשר מנגנים ואלסים, "לנדלר" (נעימות
עממיות מסוגננות), את ה"סרנדה" המפורסמת מתוך "שירת הברבור" ועוד.
דברי ההסבר הנמלצים בחוברת נקראים בחלקם, בעיני הח"מ, כמו הגנה מפני
התקפות צפויות. הגיטריסט סלשר מסביר: "בימי שוברט לא היססו לעבד קטע
מוסיקה להרכב כלים שונה מההרכב המקורי. איננו חוטאים בחוסר נאמנות
לשוברט ולתקופתו כאשר אנחנו עושים אותו דבר".

ודאי שעיבוד אינו חטא, ונוסח מקורי אינו קדוש. למשל: עיבודיו של ליסט,
שהעביר לפסנתר יצירות שבאך כתב לעוגב, חושפים בהן רבדים נוספים,
למרות הוויתור על השגב המהדהד ועל עושר הצבעים; נגינה בפסנתר של
יצירות בארוקיות שנכתבו לצ'מבלו לא כל שכן. לעומת זאת, נגינה בגיטרה
במקום פסנתר נראית רעיון לא מבטיח מלכתחילה. האם הרעיון עומד במבחן
התוצאה? שאלה של טעם. אין ספק שחובבי גיטרה וחובבי ושוברט ישבעו עונג
מהדיסק, שגם בו מראה הכנר גיל שחם את אמנותו המעולה. המסקנה, כרגיל:
לדגום שניים שלושה קטעים לפני הקנייה.

דודי ירד לגנו

ושוב הזהרה: יצירות של קלוד לז'ן, מלחין צרפתי בן המאה ה-16, יערבו
רק לאוזניהם של מאזינים שהתרגלו לצרוך מוסיקה של תקופת הרנסנס.
למאזינים אלה מציע דיסק חדש של חברת אלפא, ובו תשע יצירות ווקאליות
של לז'ן, היכרות נעימה עם המלחין. מבצעים תלמידי "המרכז למוסיקת
בארוק מוורסאי", זמרים סולנים ולהקת מנגנים קטנה. הקטע הפותח של
הדיסק הוא הכי נחמד: שיר תהילה קצרצר וחגיגי, מין תרועה, המושר בפי
מקהלה לכבוד המלך אנרי ה-4.

חברת אלפא הצרפתית, המתמחה בהקלטת מוסיקה עתיקה, ציידה כדרכה את הדיסק
בחוברת הסבר עבה. מי שידגום רצועה או שתיים מן הדיסק (מלבד רצועה מס'
1 , מומלצת מאוד רצועה מס' 8) ויתרשם לטובה, ייטה אולי להשתמש גם
בחוברת. הצלילים אמורים לכאורה לשכנע בכוחות עצמם, אך במקרה זה
ההתבוננות במלים בעת ההאזנה עוזרת מאוד. מומלץ איפוא להאזין ליצירות
של לז'ן עם החוברת ביד, באשר רוב המלים שהלחין קרובות ללבנו. למשל,
רצועה מס'4 , שהטקסט שלה הוא פסוקים משיר השירים ("השבעתי אתכם בנות
ירושלים, אם תמצאו את דודי מה תגידו לו"), או "הודו לה' כי טוב",
מתהלים (ברצועה 8 הנ"ל).

בחלק העיוני של החוברת בולטת תופעה מייגעת אך מעניינת, הקשורה מן הסתם
בבעיות שיווק וברצון לחדש. חברת אלפא עושה מאמץ, מאולץ עד כדי לשעשע,
להצביע על זיקה בין אמנות פלסטית למוסיקה. במקרה זה: ניסיון להצביע
על זיקה בין ציור מאותה תקופה (צייר צרפתי אלמוני מסוף המאה ה-16),
הזוכה להדפסה (משובחת) על כריכת האלבום, ובין המוסיקה של לז'ן. קשה
להאמין, אבל הציור מתכבד במאמר ארוך ומלומד שבסופו טענת הקישור
למוסיקה, כך: כמו שבציור הצרפתי הזה ניכרות השפעות של האסכולה
הפלמית, כך המלחין לז'ן, שבאמונתו היה הוגנוטי (כלומר פרוטסטנטי),
חיבר מוסיקה גם לטקסטים קתוליים ("מגניפיקט", למשל, הכלול בדיסק)
ובכלל - בעצם הזדקקותו לטקסטים תנ"כיים השכיל לבחור חומר המקובל על
קתולים ופרוטסטנטים כאחד.

קלוד לז'ן חי בתקופה סוערת, עקובה מדם (לרבות "ליל ברתולומיי", שבו
נשחטו אלפים מבני דתו), ואכן, ידע להתהלך גם עם בני אמונתו ההוגנוטים
וגם עם קתולים. אותו אנרי ה-4 (מלך בעל ביוגרפיה סוערת, שהמיר את דתו
לקתוליות, חזר בו ושוב המיר) מינה את לז'ן למלחין חצר.

אחד מעמיתיו של המוסיקאי היה משורר קתולי ושמו ז'ן אנטואן באיף; לז'ן
הצטרף לאסכולת "השירה המדודה" של באיף, שנועדה לשלב בשירה הצרפתית את
כללי הפואטיקה היוונית הקלאסית. בטקסטים שהלחין לז'ן ברוח תנועה זו
שוררת התאמה ("הומוריתמיות") בין הברות (מוטעמות/לא מוטעמות) ובין
ערכים ריתמיים של הצלילים (ארוך/קצר) שבהם מושרות אותן הברות. יש
בדיסק דוגמאות אחדות של סגנון זה. נחמד.

פרנץ שוברט, הלחין ליד הנהר

קישורים קשורים:
מועדון שוברט , חברת דויטשה גראמופון

חגי חיטרון

דפי הפורטל נצפים במיטבם ברזולוציה של 768 על 1024