סקירת תקליטור: סטאבאט מאטר של פרגולזי בהוצאת חברת אלפא

סטאבאט מאטר בסגנון נאפוליטני

"סטאבאט מאטר" מאת פרגולזי
ויצירות נאפוליטניות אחרות.
מבצעים: שלישיית זמרים בוגרים,
ולצדם נערים מבית הספר לשירת
מקהלה "לה שאפל" בוורסאי ונגני
להקת "הפואמה ההרמונית".
הקלטה: אלפא; מק"ט 009; יבוא:
הד ארצי

לשורה הארוכה של הקלטות ה"סטאבאט מאטר" של פרגולזי
הצטרף לא מכבר ביצוע צרפתי שהופק בחברה חדשה, "אלפא" שמה.
לצד פרגולזי כולל הדיסק של אלפא "סטאבאטים" פולחניים מאת
מחברים איטלקים אחרים. קטעים אלה מובאים במוצהר כדי לספק
רקע היסטורי, מוסיקולוגי, ללהיט הגדול.

הבונוס החשוב של הדיסק הוא יצירה כלית דווקא: קונצ'רטו מאת פרנצ'סקו
דוראנטה, מלחין איטלקי בן תקופתו של פרגולזי. עוד בונוס, הכתוב לכלים
וקולות: "טרנטלה" מאת מלחין נאפוליטני אלמוני.

לפני הצבעה על אחדות מסגולותיו של הדיסק החדש - המציע גישה חדשה,
אותנטית-היסטורית קפדנית, להבנת היצירה ולביצועה, בהקשרה הנאפוליטני
- ראוי להזכיר עובדות אחדות בקשר ל"סטאבאט מאטר". הטקסט, המספר על
סבלה של האם הבתולה מריה במעמד צליבתו של בנה (סטאבאט מאטר פירושו
"עמדה האם"), נפוץ באיטליה מאז שחר הרנסנס וזכה להלחנות רבות. אף לא
אחת מהן שקולה לזו של ג'ובני בטיסטה פרגולזי, מבחינת הצלחתה או הרושם
שהיא יוצרת.

היצירה של פרגולזי, שמת בגיל 26 (ב-1736), היתה ללהיט עוד במאה ה-18,
אך הוא עצמו לא הספיק להיות עד לכך. ההיסטוריון והמוסיקולוג הבריטי
צ'ארלס ברני כתב בסוף המאה ההיא: "אך מת המלחין, וכל איטליה נתקפה
תשוקה להכיר את יצירותיו". התשוקה לא הוגבלה לחצי האי האפניני, אלא
התפשטה לכל מערב אירופה וה"סטאבאט" זכה לביצועים ולעיבודים רבים, בהם
אחד גרמני, מאת באך. אציל צרפתי, שארל דה-ברוס, אשר סייר בנאפולי
ודיווח על המוסיקה ששמע שם, ב-1739, כתב: "כה גדול הוא הכישוף,
במוסיקה האיטלקית, עד שבהקשיבך לה אינך שואף לאושר גדול יותר עלי
אדמות".

אחר כך, במאה ה-19, נוצר חיבור אסוציאטיווי מתבקש (ומעצים את הנופך
האגדתי) בין פרשת הרקוויאם שמוצרט חיבר, לפני מותו, ובין היצירה
הדתית של המלחין האיטלקי, שאף היא נכתבה ככל הנראה בשנת חייו
האחרונה.

סוחרי מוסיקה הגיבו באופן טבעי: כדי לספק את הביקוש למורשתו של יוצר
אגדתי החלו מו"לים רבים להפיץ זיופים, הדפיסו תווים של מלחינים אחרים
וייחסו אותם למלחין הנאפוליטני. התמונה המעוותת בקשר למורשתו הכמותית
של פרגולזי שררה גם במאה ה-20. כיום משערים שמתוך 150 יצירות שלו,
שנכללו בקטלוג שפורסם ב-1940, רק חמישית יכולות להיחשב אותנטיות.

לבכות או לרקוד

כמו ב"סטאבאט מאטר" של רוסיני, המושמץ בגלל האופראיות שלו, גם היצירה
של פרגולזי מפתיעה בנימה החילונית השוררת באחדים מפרקיה. בעיקר בולט
הדבר בפרק הרביעי, אריה לאלט. מלותיה של האריה אינן עליזות כלל ("מה
רב אבלה ומכאובה של האם"), אך מולחנות בקופצנות עליזה, בלתי הולמת.
המוסיקולוג הכומר פאדרה מרטיני, בן התקופה, השמיץ על רקע זה את
ה"סטאבאט מאטר", וטען כי מוסיקה זו אינה שונה בנימתה מ"השפחה הגברת",
האופרה המשעשעת שפרגולזי כתב. האמת, גם מזווית ימינו, ביקורתו של
מרטיני נראית תקפה, אף כי אינה גורעת מההנאה שבהאזנה למוסיקה לבדה,
תוך התעלמות מהמלים. מאלפת ההשוואה בין ביצועים נחשבים שונים לאריה
הזאת. רינלדו אלסנדריני, המנצח על הזמרת שרה מינגארדו (הקלטה: אופוס
111), נוקט קצב מסחרר ממש, והופך את הסיפור על האבל והמכאוב למפגן
וירטואוזי, בלי שום עכבות.

גם בדיסק החדש של אלפא עוברת האריה בקצב מהיר, ואין זה מקרי: התרחקות
מציפיות סטריאוטיפיות הקשורות במוסיקה דתית כבדת ראש היא העיקר
בגישתם של מבצעים אלה, והיא נטענת במאמר למדני (מייגע למדי) המצורף
לדיסק. כותב המאמר, דינקו פאבריס, מסביר כי יש להבין את ה"סטאבאט
מאטר" של פרגולזי על רקע המסורת של ביצועי יצירות "סטאבאט מאטר"
בנאפולי, בראשית המאה ה-18. המנגנים והזמרים שם לא ביצעו אותן מול
קהל סטאטי שקט, באולם, אלא במין תהלוכה דתית, בתוך הרחוב
הדרום-איטלקי ההומה. "הנגינה והזמרה של האמנים המקצועיים התערבו
ברעשי הרחוב, לרבות קולות זמרה אחרים, ובקולות של ריקודים פולחניים,
למשל ריקוד הטרנטלה. זה הרקע הגס, ההמוני, המלא חיים, שכל כך הרשים
את הנוסע הצרפתי דה-ברוס, כאשר ביקר בנאפולי".

בדיסק, אותם זמרים בוגרים השרים את תפקידי הסולו ב"סטאבאט מאטר" של
פרגולזי, שרים גם ב"טרנטלה" מאת מלחין אלמוני (רצועה מס' 2). זו אחת
ההפתעות המוצלחות של הלקט: השניים מראים כאן את יכולתם בזמרה עממית
גסה, בהפקה קולית שטוחה-צווחנית, השונה במכוון מדרכם ביצירה
ה"רוחנית" של פרגולזי.

כפי שצוין במדור זה בעבר בקשר לדיסק אחר של היצירה, הקפיצה למעלה
במרווח אוקטווה בפרק מס' 5 (במלים "מי האיש אשר לא יבכה") היא מהלך
מוסיקלי מצמרר, שאין לעמוד בפניו. זמרת הסופרן עולה באוקטווה ושרה
"אין טאנטו סופליצ'יו" ("בסבל כזה"), ואחריה חוזרת זמרת האלט (או
הקונטרה-טנור) על אותה מנגינה בדיוק. בפגישה ראשונה עם ביצוע חדש
כלשהו של ה"סטאבאט מאטר" קשה להתאפק מלקפוץ ישר אל האוקטווה הזאת
(בדיסק החדש של אלפא, רצועה מס' 13), ולהשוות את מימוש הפראזה כולה
(כ-40 שניות בסך הכל) לדוגמה המהוללת של אמה קירקבי וג'יימס באומן
(חברת דקה, בניצוח כריסטופר הוגווד). בדיסק החדש שר ילד סופרן, מבית
הספר למקהלה בוורסאי, לצד קונטרה-טנור מבוגר. הילד משטיח את המוסיקה,
המבוגר מחזיר לה את העומק המצופה. ניגוד מעניין.

בביצוע ה"סטאבאט מאטר" משתתפים כאמור שלושה זמרים בוגרים, וגם נערים
מזמרים ומקהלת נערים, ולצדם ליווי עתיר עיטורים בידי נגן עוגב ונגני
כלי מיתר, לרבות ארכי-לאוטה וגיטרה בארוקית. המנצח הוא אוליוויה
שנבלי. ההקלטה משובחת והדיסק בכללותו מעניין, אך אין לקנותו בלי
לדגום ממנו קטעים אחדים תחילה.

המלחין פרגולזי, סטאבאט להיט

קישורים קשורים:
המלחין יליד 1710 פרגולזי , האתר האולטימטיבי לחובבי הסטאבאת מאטר

חגי חיטרון

דפי הפורטל נצפים במיטבם ברזולוציה של 768 על 1024