פלמינג שרה במיטבה
רנה פלמינג שרה "Bel Canto” – בליני, רוסיני ודוניצטי

רנה פלמינג (סופרן) שרה "בל קנטו"
כריסטין ג'פסון - מצו סופרן
מקהלת המאג'יו מוסיקאלה של פיורנטינה
תזמורת סנט-לוק
מנצח: פטריק סאמרס
הקלטה: Decca
מק"ט: 467 101-2
יבוא: Helicon

בדיסק חדש, יפהפה מחברת Decca, רנה פלמינג שרה סצנות נבחרות מתוך
יצירותיהם של גדולי מלחיני האופרה האיטלקית של תחילת המאה ה-19 –
האופרות "La Sonnambula” ו-"הפיראטים" מאת בליני; “Semiramide”
ו-“Armida” מאת רוסיני; ו-“Maria Padilla” ו-“Lucrezia Borgia” מאת
דוניצטי. מלווה אותה תזמורת סנט-לוק בניצוחו של פטריק סאמרס.

רנה פלמינג שבה ומפתיעה בכשרונה מאז התגלתה ע"י המנצח גאורג שולטי,
שקידם את פרסומה.

הוקסמתי מאלבום השוברט שלה בלוויית כריסטוף אשנבאך בפסנתר, גם כאן
שירתה מצויינת. מבחינת אופי המוסיקה, לדעתי הקלטה של פסקול בלבד
לאופרה שלמה היא בעייתית, במידה רבה; האופרה מכילה קטעי קישור
רבים די חסרי ערך ללא מימד ויזאולי-תיאטרלי.

לכן בדרך-כלל מעדיפים אומנים להוציא דיסקים עם אריות, פתיחות וקטעי
מקהלה נבחרים – ואילו בדיסק הנוכחי נמצאה מעין "פשרת ביניים" – הבאת
סצנות שלמות מתוך אופרות שונות. הרעיון מוצלח, לדעתי, בעיקר בשל
אופיין הייחודי של האופרות האיטלקיות מאותה תקופה – דגש עיקרי על
מלודיות ארוכות ורחבות ולא על בנייה דרמטית, לא מוסיקה כבדה מהסוג
של ורדי, ואגנר ודומיהם. זאת מוסיקה שנכתבה להמון הבורגני, עם כל
הקולוראטורה והמפגן הוירטואוזי הממוקדים בזמר הסולן, וחסרות בדיסק
רק התשואות הנלהבות של הקהל האיטלקי בסוף כל אריה, כשהסולן
מתעכב ארוכות על קצה המנעד שלו, והתזמורת עוד לא סיימה לנגן...

צריך לזכור, עם זאת, שלמוסיקה הזאת היתה השפעה אדירה על מלחינים
מסוימים, החשוב ביניהם שופן, בעיקר במלודיות היפהפיות ובמרקם
הפשוט של הליווי.

כמו שאמרתי, הדיסק בולט ביופיו, אם כי קשה להגיד שהייתי מקשיב
למוסיקה קלילה כזאת באותה תשומת לב כמו לסימפוניה או למוסיקה
קאמרית. קולה של פלמינג צלול, חם ועמיד היטב בקשיים הטכניים
שהציבו המלחינים האלה, הליווי מצויין וההקלטה, כמו כמעט תמיד
בחברת דקה, ללא דופי. מומלץ בחום לחובבי האופרה.
 

המנצח בתקליטור הוא פטריק סאמרס

קישורים קשורים:
אודות ה-בל קנטו  ,  חברת דקה

אומנותה של צ'יצ'יליה ברטולי
הקלטה: Decca
מק"ט: 473 380-2
יבוא: Helicon


צ'יציליה ברטולי היא ללא ספק אחת מהשמות הגדולים של האופרה בימינו.

היא אחת מאותם אומנים בודדים שכל דיסק חדש שלהם מבטיח הכנסות
לחברת התקליטים, וזה לא דבר פשוט ומובן מאליו בימים קשים אלו
לתעשיית המוזיקה. חברת "דקה" הצטיינה תמיד בקשריה עם זמרי
האופרה הגדולים (טבאלדי, פאוורוטי, טה-קנוואה, סתרלנד),
וממשיכה בכך גם היום.

אולם, אם בעבר ניצלה זאת לצורך הרחבת הרפרטואר של הקלטות אופרות
שלמות עם אותם אומנים (עם סתרלנד הוקלטו רבות מהאופרות של דוניצטי
ובליני, רפרטואר שהיה עד אז לא מוכר ברובו), הרי שהמשבר הנוכחי
בתעשיית ההקלטות מאלץ את החברה להתמקד בדיסקים של אריות,
וגרוע יותר, כפי שבתקליטור שלפנינו, לקט מהקלטות ישנות.

התקליטור נפתח בשני קטעים מתוך אחד הפרויקטים הטובים של דקה בשנים
האחרונות, האופרה "רינלדו" של הנדל. האופרות האיטלקיות של הנדל זוכות
לרנסנס נפלא בשנים האחרונות, ברטולי נפלאה ברפרטואר הזה (ודיויד דניאלס,
שותפה לדואט, מצויין גם הוא), אני מקווה שמי שישמע את שני הקטעים
יקנה את הגרסה המלאה שלה.

אחר כך יש לקט משני התקליטורים שהקדישה ברטולי לאריות מאופרות נשכחות
של ויוולדי וגלוק, רפרטואר בו אין לזמרת מתחרים.

יש בקטעים אלו רק לעורר תקווה להקלטות שלמות של אחדות מהאופרות הללו,
בעיקר אלו של גלוק, בהשתתפותה של הזמרת (בשנים האחרונות יצאו מספר
הקלטות נפלאות של גלוק בניצוח גארדינר ומינקובסקי, ואינני חושב שזו תהיה
הרפתקה מסחרית כל כך קשה להקליט אופרות נוספות).

בהמשך הדיסק יש קטעים מאופרות של מוצרט. לברטולי אין היום מתחרות בתפקידי
המצו באופרות אלו, ושתי האריות של כרובינו מ"נישואי פיגרו" (הליהוק המוצלח
ביותר בסט מאכזב למדי בניצוחו של אבאדו) מושרות בצורה מושלמת, אך הנסיונות
לעבור לתפקידי סופרן, כצרלינה, סוזנה ופפגנה אינם מוצלחים במיוחד, הדואט
מ"חליל הקסם" עם בראיין טרפל נשמע חלטוריסטי למדי, מה גם שהמבטא הגרמני
של ברטולי נשמע רע במיוחד.

הדברים, כצפוי,הופכים טובים בהרבה באריות מתוך האופרות של רוסיני, אולי
המלחין איתו היא מזוהה יותר מכל. מוצלח במיוחד הקטע מתוך "לכלוכית"
(לה צנרנטולה), ושוב, מעורר תקוות להקלטות נוספות של אופרות מלאות של
רוסיני עם הזמרת.

הדיסק מסתיים בטעם רע במיוחד- שני דואטים עם פאוורוטי- גימיק מסחרי גרוע.
מדובר שוב בהקלטות של תפקידים אשר אינם הולמים את טווח קולה של ברטולי
- "שיקוי האהבה" של דוניצטי ו"לה טראוויטה" של ורדי.

רפרטואר זה דורש קול סופרן ולא קול של מצו, וגם פאוורוטי כבר ידע ימים טובים
יותר, והקלטות מלאות וטובות בהרבה של שתי האופרות בחברתה של סתרלנד.

לסיכום - חברת "דקה" מנסה לסחוט עד תום את הפוטנציאל המסחרי של ברטולי.
הייתי ממליץ למי שרוצה להכיר אותה בגדולתה (אך מוכן להוציא הרבה יותר
כסף לשם כך) לקנות את האופרה "רינלדו" של הנדל בשלמותה, או אם אתם
אוהבים יותר את רוסיני, את "לה צנרנטולה". דיסק האוסף הזה הוא קודם כל
גימיק מסחרי, למרות שיש כאן מספר קטעים מצוינים.