בעיקר למעריצי ברליוז
הוצאה מחודשת ל"ילדותו של ישו" מאת הקטור ברליוז, בניצוח פיליפ הרווגה

האורטוריה "ילדותו של ישו" מאת הקטור ברליוז
BERLIOZ -  L'Enfance du Christ

סולנים, מקהלות ה-Chapelle Royale
וה-Collegium Vocale,
תזמורת השאנז'-אליזה, מנצח: פיליפ הרווגה.

הקלטה: Harmonia Mundi
מק"ט: HMX 2901632.33
יבוא: MCI

צמד הדיסקים המהווה את ההקלטה השלמה ל"ילדותו של ישו" מוצע עתה כצמד זול
בחברת "הרמוניה מונדי" (בעבר נמכר כצמד דיסקים במחיר מלא).

הרווגה משתמש בהרכבים הקבועים שלו: תזמורת "שאנז-אליזה" הצרפתית, המנגנת
בכלים מהתקופה הרומנטית, עם מקהלות ה"קאפל רויאל" מצרפת ו"קולגיום ווקאל"
הבלגית, ובנוסף חמישה סולנים המגלמים דמויות מהברית החדשה. אין זאת אחת
מיצירותיו הטובות ביותר של ברליוז, אולם כמה מנצחים הצליחו להוציא ממנה
רגעים יפים רבים. עלילת היצירה בקצרה: המלך הורדוס שומע בחלומו קול המזהיר
אותו כי בימים אלה נולד ילד שעתיד להפילו מכיסאו. הוא מזמן את יועציו ואת ראשי
הדת היהודית ואלה מאשרים את אמיתות החלום. המלך מורה מיד על רציחתם של
כל הילדים מתחת לגיל שלוש ביהודה. הוריו של ישו, יוסף ומרים, מוזהרים על ידי
מלאכים ובורחים לכיוון מצרים, אולם שם מסרבים לקבלם החיילים הרומאים.

לבסוף מתקבלים השניים עם תינוקם אצל הישמעאלים. היצירה היא בצורת אורטוריה
בשלושה חלקים, וכמו ה"פסיונים" של באך משמש זמר טנור כקריין המדווח על
התקדמות העלילה. בהקלטה זאת משמש הטנור הבריטי פול אגניו בתפקיד.

הוא מבצע את תפקידו כהלכה, אולם לא מגיע לשיאים דרמטיים שנחקקים בזכרון.

אגניו מוצלח יותר בחלקה השני של היצירה, שם ניתנת לו האפשרות להציג לראווה
את הגמישות יוצאת הדופן של קולו. לעומת זאת, החלק הראשון לא מצליח
להתרומם מעל לרמה שטחית. יש לי הרגשה שהרווגה רצה להקנות לחלק
הראשון אופי מופנם, אולי אפילו חילוני, ולשמור את השיא לחלק האחרון,
אך הדבר לא מתקבל טוב בביצוע. התיעצותו של הורדוס עם היהודים, בו הם
מפצירים בו לרצוח את ילדי יהודה, השאיר אותי קר לגמרי. בסצינה הזאת מתגלה
ברליוז בכל כשרון התזמור המדהים שלו, אך כאן הזמרים והתזמורת "מרדימים"
את הסצינה לחלוטין. אני חושב שהתזמורת היא אולי הגורם ש"תרומתה" לחולשה
היחסית של כמה קטעים היא הגדולה ביותר, ואני חושב שכדאי להרחיב על כך
את הדיבור.

בעוד שאני תומך גדול בביצוע מוסיקת בארוק בכלי התקופה לצד ביצועים "מודרניים",
אני מתייחס לתזמורות עם כלים מהתקופה הרומנטית בהסתיגות לא מעטה. בתקופה
זאת השקיעו המלחינים זמן רב במציאת דרכים להרחבת המבנה המוסיקלי, גודל
ההרכבים ותוכן היצירות. אין לי שום ספק שאפילו תזמורת מודרנית בינונית הייתה
מתקבלת אצל ברליוז ובני תקופתו בתדהמה ובאהבה. בנוסף לכך, מוסיקולוגים רבים
טוענים שכפי שבטהובן החירש חזה את התפתחות הפסנתר לכלי המודרני של היום,
כך חזו ברליוז וכמה מבני תקופתו את התפתחותה של התזמורת המודרנית.
תוצאת הנגינה בכלי התקופה כמוה כאימוץ חסרונותיהם של הכלים כ"אידיאל".

בביצוע שלפנינו חסרונה של התזמורת ה"רומנטית" מורגש בעיקר בסקציית המיתרים.
בנקודות רבות ביצירה בהן אמורים הסולנים להינשא מעל למצע דחוס של כלי קשת,
הם מוצאים עצמם מפחיתים את עוצמת הקול כדי שלא יכסו יותר מדי על התזמורת.

הפרלוד התזמורתי בפתיחת הדיסק השני (מקטעי התזמורת היפים של ברליוז) מצליח
להתקדם בצורה טובה יחסית, אך לא מתקרב לרמת הביצוע הנפלא של קולין דיוויס,
למשל (פיליפס).

אזהרת המלאכים בסוף הדיסק השני פשטנית מדי, על אף שמגיעה לאחר ביצוע טוב
למדי של האריה הקודמת על ידי הזמרת ורוניק גנס. הקטעים המרגשים באמת
באלבום שייכים למקהלה, ואין זה פלא שהרצועה הטובה ביותר, האחרונה,
מבוצעת בא-קאפלה (מקהלה ללא ליווי). גם הרצועה השניה בדיסק השני, לאחר
הפרלוד, מבוצעת ביופי נדיר על ידי המקהלה בליווי תזמורת.

גישתו הכללית של הרווגה ליצירה היא "חילונית" בעיקרה. הוא מסרב לדקדק
או להתעכב בחלקים "רוחניים" ביצירה, ומשום כך פוגע ביסוד מאוד בסיסי שלה.

טכנאי "הרמוניה מונדי" התעלו מעל עצמם והוציאו הקלטה מדהימה, בה הסולנים
ממוקמים מעט קדימה מהמקהלה, וכשהם שרים יחדיו מתקבל איזון מדהים.

ההקלטה "חיה" אולם אין כל עדויות לכך.

לסיכום, ביצוע ברמה לא אחידה, ואם נודה בכך - גם היצירה עצמה. אולם כעת,
מששני ביצועיו של דיוויס ירדו מהמדפים ואין לדעת מתי יופיעו שוב (הביצוע
הראשון של דיוויס נמכר רק בקופסא של כלל יצירותיו המקהלתיות של ברליוז),
ההוצאה המוזלת של הדיסק תקרוץ לרבים, בעיקר למעריצי ברליוז שחייבים
להכיר כל יצירה שכתב, ואולי גם למעריצי הרווגה ומקהלותיו.

פיליפ הרווגה, תומך בנגינה בכלים מהתקופה

קישורים קשורים:
אודות המנצח פיליפ הרווגה  ,  בהקדשה למלחין הקטור ברליוז