סקירת תקליטורים: דואטים של הנדל, טרנטלה ובארנבוים בהופעה חיה

הנדל בשני קולות

"דואטים ארקדיים" לשני קולות
מאת הנדל, בליווי צ'לו, לאוטה
וצ'מבלו. הקלטה: וירג'ין
וריטאס; מק"ט 5-45524-2;
אן-אם-סי

"טרנטלה", עם הזמרים לוצ'ילה
גליאצי ומארקו ביסלי ולהקת
"ארפג'יאטה". הקלטה: אלפא;
מק"ט 503; יבוא: הד ארצי

דניאל בארנבוים בהופעה בתיאטרו
קולון, בואנוס איירס. הקלטה:
EMI ; מק"ט 5-57416-2; יבוא:
אן-אם-סי

בלקט של דואטים ווקאליים מאת הנדל, המקובצים תחת השם "דואטים
ארקדיים", משתתפת נבחרת זמרות מעולה, לרבות הסופרניות נטלי דסיי,
ורוניק ז'אן ופטרישה פטיבון, האלט שרה מינגארדו, וכן הטנור פול אגניו
והקונטרה-טנור בריאן אסאווה. מנצחת עליהם נגנית הצ'מבלו והעוגב
עמנואל היים.

הגורם המאחד מבחינה פורמלית את תשע היצירות הנפלאות, שחוברו בתקופות
שונות, הוא הטקסטים: כולם באיטלקית, כולם מדברים על אהבה והשתוקקות
ועל ייסורי אהבה. הנדל התחיל לחבר מוסיקה לטקסטים כאלה בשנות החניכות
שלו באיטליה (1710-1706), בשביל חוג אצילים שכינה עצמו "האקדמיה
הארקדית" וחבריו העריכו מאוד שירה פסטורלית, שנימתה לירית עדינה.
עורך המאמר בחוברת הנלווית מעיר כי פואטיקה מסוג זה היתה דווקא זרה
למדי לטעמו הדרמטי של הנדל, אבל התעסקותו בה הולידה יצירות נהדרות.

באחדים מהדואטים מצפה הפתעה: מתברר שהם גרסאות מוקדמות של פרקי מקהלה
מפורסמים מתוך האורטוריה "משיח". יש כאן איפוא עניין כפול: ראשית,
ביצוע בפי שתי זמרות מאציל על הסלסולים של הנדל בהירות וירטואוזית
שמקהלה אינה יכולה להשיג; שנית, נוצרת כאן הזדמנות לבדוק את הקשר בין
טקסט למוסיקה. למשל, קטע מקהלה ידוע מאוד מתוך "המשיח", ששמו "וטיהר
את בני לוי". אותה מוסיקה מושרת כאן עם המלים "החיים הם כמו פרח,
שוקעים בנטות היום, ואביבם קצר הוא". המאזינים ייהנו איפוא לבחון את
עצמם: האם הקשר ההדוק שכבר הסכינו לו, בין המוסיקה ובין הטקסט של
"המשיח", הוא אכן מהותי, או שמא החיבור עם הטקסטים ה"ארקדיים" הרכים
והענוגים, השונים כל כך, צולח לא פחות.

שיגעון בשש שמיניות

בזואולוגיה של המאה ה-17, טרנטלה היא "בעל חיים קטן מסוכן, מין עכביש
רעיל" - כך תיאר אותה אז המלומד הישועי אתנאסיוס קירכר. נשיכת
הטרנטלה גררה סימפטומים נפשיים קשים המכונים "טרנטיזם" (לרבות מין
ריקוד בלתי נשלט), ומי שלקה בהם יירפא, לדעת קירכר, בעזרת האזנה
למוסיקה התאימה. דפוס קצבי מסוים של מוסיקה כזאת, בשש שמיניות, ידוע
מאז ועד היום כ"טרנטלה".

קירכר, שהסתמך על אמונות פולקלוריות מושרשות, פיתח תיאוריה שמפרטת
אילו סוגי מוסיקה (ואילו צבעים) הולמים לשיכוך התסמינים השונים, אבל
בכתביו אף הרחיק לכת והזכיר סיפור מפליא שהתרחש בחצר הדוכס של
אנדריאה: אמן גיטרה התייצב מול עכביש, ובנגן המנגן, ניענע העכביש את
רגליו ואף קיפץ.

אתנאסיוס קירכר התגורר רוב ימיו ברומא, התיידד שם עם מלחינים כמו
קסברגר, מאצוקי ואלגרי ופירסם ספר ובו אוסף קטעים מיצירותיהם,
כדוגמאות של מוסיקה בעלת כוח ריפוי. בכך העניק גושפנקה כנסייתית
למסורת של אמונות ופרקטיקות עממיות אשר רווחו בדרום איטליה ובסיציליה
והתמידו שם עד אמצע המאה ה-20.

דיסק חדש של להקת "ארפג'יאטה", בניצוחה של כרסיטינה פלור, מציג 17
מזמורי טרנטלה מעובדים שמקורם במקומות שונים באיטליה. מבצעים אותם
שלושה זמרים שאורחם בזמרה עממי ולא "אופראי", ובכך חנו הרב, ולצדם
עשרה נגנים במיני גיטרות, נבל וכלי הקשה. מקצת הקטעים הם חיבורי
טרנטלה חדשים, פרי רוחם של אנשי הלהקה עצמה, אבל ברוח המסורת. התוצאה
היא אוסף מרהיב אוזן הראוי לפחות לבדיקה. אגב, אחד המוסיקאים שחברו
לפרויקט מעיר, לתועלתו של מי שאכן מתכוון להשתמש בטרנטלות של הדיסק
לשם תרפיה, כי מומלץ לו לאתר רצועה המתאימה לו במיוחד ולהאזין רק לה,
ברציפות, שוב ושוב.

בארנבוים, לאחר 50 שנה

ב-19 באוגוסט 1950 התיישב דניאל בארנבוים, בן 7, ליד הפסנתר באולם
קונצרטים בעיר הולדתו בואנוס איירס - זה היה רסיטל הבכורה שלו. באותו
תאריך בשנת 2000 הופיע בארנבוים באולם הגדול של תיאטרו קולון בעיר,
והגיש רסיטל יובל עשיר. האירוע הוקלט ויצא לא מכבר עלי דיסק: ראשיתו
בסונטות ק' 330 של מוצרט וה"אפסיונטה" של בטהובן - את שתיהן ניגן גם
אז, באולם הקטן שכבר אינו קיים. רסיטל היובל כלל גם שתי סונטות של
סקרלטי, "מומנט מוסיקלי" של שוברט, "קטע פנטסיה" של שומאן, אטיוד של
שופן ועוד.

בארנבוים נזכר, לכבוד הדיסק, כי את רסיטל הבכורה ב-1950 חתם בקטעי
הדרן אופייניים רבים, לאחר מוצרט ובטהובן ו"איבריה" של אלבניס, וכאשר
הקהל דרש עוד, יצא הילד אל הבמה ואמר - "לא אוכל להמשיך, זה כל מה
שאני יודע". גם בשנת 2000 דרש הקהל הדרנים בלי גבול, והפעם בארנבוים
היה מוכן להמשיך, אבל הנהלת האולם נאלצה לסגור כשהגיעה שעת חצות.

11 היצירות בדיסק מצטרפות לרסיטל מושלם, המדגים את אהבתו של דניאל
בארנבוים לקונצרט פומבי. כל הופעה לפני קהל, הוא מדגיש תמיד, היא
התרחשות חד-פעמית שאין לה תחליף. אשר להקלטה המסוימת הזאת: איכותה
הטכנית אינה שיא השיאים, אבל הנגינה של בארנבוים מפליאה כתמיד, אף
שבסונטה של מוצרט ניכרת אצלו עייפות-מה בפרק האטי, האנדנטה, שהוא
משוכה קשה לכל מוצרטיסט. אבל ה"אפסיונטה" זוכה למימוש מחושב וספונטני
גם יחד, בדרגת שילוב שרק בארנבוים מסוגל לה, וכך גם שאר היצירות. בסך
הכל מנציח הדיסק הזה אירוע מרגש באמת, וטפח נאה מערכו האמוציונלי
עובר גם אל מי שלא נכח בו.

חגי חיטרון

דפי הפורטל נצפים במיטבם ברזולוציה של 768 על 1024