כינור כמו עפרוני
שלוש רביעיות מתוך אופוס 64 מאת
היידן בביצוע רביעיית "מוזאיק".
הקלטה: אסטרה; מק"ט
8875 ; יבוא: אם-סי-איי
בהמשך לאלבום של הרביעיות אופ' 76 מאת היידן, הוציאה זה לא
כבר רביעיית המיתרים האוסטרית "מוזאיק" אלבום היידני חשוב
נוסף: דיסק אחד ובו שלוש רביעיות (מס'
5 ,4 ,2 ) מתוך
אופ'
64 של המלחין. הפעם
התקיימה ההקלטה באולפן בצרפת,
וסגנונה האקוסטי מתמיד בתלם האופייני: מעט מאוד הילת הדהוד
סביב הכלים, שמגדילה את הצליל אך מטשטשת אותו, ובמקום זאת
הבאתם במלוא צבעם ה"אותנטי" במידה שאין כמעט לחוותה כאשר
מאזינים להם
באולם, בקונצרט חי.
הידועה ברביעיות של הלקט הנוכחי היא אופ' 64 מס' 5 , המפורסמת בכינוי
"העפרוני", בזכות נסיקתו הנפלאה של הכינור בפתיחה: לאחר שניות אחדות
של מין הקדמה הוא מסתלסל לו אל על, כביכול יוצא אל השמים. אבל דווקא
ביצוע הנושא המפורסם הזה בידי המוסיקאים מווינה עלול לאכזב בשמיעה
ראשונה. הכנר הראשון אריך הבארת כמו שוקד להפריך ציפיות, ומצליח
בהצללה היבשה שלו, נטולת הוויברטו, להתנער מדימוי "העפרוני". בהמשך
מתברר שהפסד הפרידה מהדימוי הנאה יוצא בשכרה של הפרשנות המחדשת
והמעניינת - כרגיל אצל נגני "מוזאיק". לאחר האזנות אחדות נתפשת
פרשנות זו כממצה את היידן ה"אמיתי".
כמו בדיסקים אחרים שלהם, קשתנים אלה אינם נשמעים ספונטניים, ואפשר
לדרוש זאת לגנותם; לא חבורת ידידים שהתיישבו לעשות מוסיקה להנאתם,
אלא תיאורטיקנים של ביצוע, מקצוענים שמממשים בקפדנות את הרעיונות
שגיבשו. מבחינה זו, הקלטות של "מוזאיק" נועדו לאספנים שכבר מכירים את
החומר ומחפשים גירויים נוספים.
גישתם של אריך הובארת, הכנרת השנייה אנדריאה בישוף, הוויולנית אניטה
מיטרר והצ'לן כריסטוף קואן (שעשה לו שם גם מחוץ למסגרת "מוזאיק") כמו
משדרת הכרה שהשתרשה רק בסוף המאה ה-20; התובנה שהיידן היה מלחין
מעמיק, ולא סתם "קלאסי" פשוט וחביב. הצליל הכולל של ההרכב, שחבריו
התחנכו על ברכי האסכולה האותנטית, עמוק, כהה ו"סגור", ומאלפת למשל
ההשוואה לזוהר של רביעיית "אמרסון" האמריקאית. לאוזניים שמרניות
הצליל של רביעיית "מוזאיק" עלול להישמע פחות ערב מזה של רביעיות
שמנגנות בכלים "מודרניים", כמו "אמרסון" ורבות אחרות, בהיותו לעתים
חד, נוקב ומתנזר מכל רוך.
עושה לו מנגינות
ציטטה המיוחסת להיידן (היא כבר הובאה בעבר במדור זה) קובעת כי את
"ה'מכני' שבמוסיקה (כלומר טכניקה) אפשר לקנות על ידי לימוד, אבל לא
כן המצאת מנגינות יפות, באשר זו היא סגולתו של הגאון". האם מלודיה
מסוימת יפה באמת? היידן, באותה ציטטה, המליץ לנסות לשיר אותה, וכך
לבדוק. ובכן: הנושא הפותח של "העפרוני", עם הקפיצה במרווח גדול
(ספטימה) כלפי מעלה, אינו מנגינה נוחה לזמרה, אך בכל זאת הוא לוקח לב
מיד, ומן הסתם כבר המלחין עצמו ידע שזה להיט.
ובכלל: הרביעיות בלקט זה אינן מצטיינות במלודיות קליטות במיוחד. הן
מדגימות את מלאכת הקומפוזיציה של היידן כמעשה מרכבה מחושב - בלבוש
אלגנטי. מה שיכול להיתפש בקשב שטחי כשעשוע המציית לקונוונציה, להנאתם
של אצילים, מתגלה כשטף המצאות, הפתעות ומניפולציות. העובדה שיצירות
מתוחכמות של היידן התקבלו היטב עוד בימיו מלמדת עד כמה מוגזמת ההכללה
בקשר למוסיקה מודרנית, שהיתה שגורה בפי אוונגרדיסטים באמצע המאה
ה-20, ולפיה שפתו של מלחין גאוני אינה יכולה להיות מובנת בתקופתו.
ודאי שמלוא גדולתו של היידן נתפשה בסוף המאה ה-18 רק באוזני מעטים,
אבל השפה שבה השתמש לא היתה זרה לצרכני מוסיקה משכילים ששמעו אותה
בראשונה.
מבחינה היסטורית, תרומתו של היידן לא היתה עיצוב שפה מוסיקלית חדשה,
אלא הצבעה על האיזון הצלילי המושלם. יוזף היידן, מוסיקאי שקדן שנולד
לחקלאי בונה עגלות (שהוליד עוד 11 בנים ובנות מלבד יוזף, מאותה אשה),
ידע לבחור ולהצביע בהיותו בן 24 על ההרכב הקאמרי שיככב לדורות. שני
כינורות, ויולה וצ'לו, איבחן היידן, הם התלכיד המאוזן, ה"נכון",
המתאים ביותר להבעת מוסיקה שאינה הצגה וירטואוזית גרידא ואינה סתם
שעשוע או רקע שאמור להנעים את הסעודה, אלא מוסיקה לשמה. את עליונותו
של ההרכב הזה, שאיש לא עירער עליו מאז, הדגים היידן 83 פעמים, וסימן
בכך את הדרך לרביעיות של בטהובן, שוברט, ברהמס ואחרים.
שלוש הרביעיות שנבחרו לדיסק החדש בנויות במתכונת קבועה: בכל אחת מהן
ארבעה פרקים, וכל פרק ממלא תפקיד אופייני. הפרק הראשון הוא בדרך כלל
התובעני והעמוס יחסית, עשיר התרחשויות, ויש המדמים אותו ל"סיפור";
הפרק האטי שירתי יותר, דומה במקצת לאריה מתוך אופרה; אחר כך בא פרק
קליל שהוא ריקוד (לרוב "מינואט"), ולסיום פרק מהיר עד לסחרר. על
הקושי הטכני בתפקיד הכינור בפרק המסיים את "העפרוני" נכתב עוד בימי
היידן.
הדיסק מיועד בעיקר לחובבי היידן מובהקים, משום ששתי הרביעיות האחרות,
לצד "העפרוני", אינן להיטים. שני הפרקים האחרונים של מס' 2 , בסי-מינור,
מרתקים
מיד; הרביעייה מס' 4 , בסול-מז'ור, אינה פרי השראה מוצלחת
במיוחד, אלא אומנות של טיפול מעולה בחומרים מרגשים פחות.
המלחין יוזף היידן
קישורים קשורים:
אודות
המלחין יוזף היידן
חגי חיטרון
דפי הפורטל נצפים במיטבם ברזולוציה של 768 על 1024
Copyright 2002 - הפורטל
הקלאסי החדש
-
Klassi.net