בטהובן בביצוע אולטימטיבי
פרלמן ואשכנזי מבצעים "מטעמי" סונטות לכינור ופסנתר של בטהובן
 

בטהובן - סונטות לכינור ופסנתר אופוס 47, "קרויצר" , אופוס 24, "אביב"
ביצוע: יצחק פרלמן (כינור) , ולדימיר אשכנזי (פסנתר)
הקלטה: Decca בסדרת ה-Legends
מק"ט: 458 618-2
יבוא: Helicon

הרבה כבר נכתב על ביצוע זה לסונטות הידועות ביותר לכינור של בטהובן.

שתי הסונטות יצאו לאחרונה מחדש בסדרת LEGENDS, ובהחלט ראויות
להיכלל בסדרה יוקרתית זאת.

כבר בפתיחתה של סונטת "קרויצר" מצליח פרלמן לשאוב את המאזין פנימה
לעולם הקול העשיר והחם שלו. כניסתו של אשכנזי דרמטית לא פחות
וכאשר מתחילים לנגן שניהם יחד התוצאה סוחפת, כמעט ואי אפשר
להתנגד לה. ברגעים הסוערים של הפרק הראשון מגיעים השניים
לפסגות מחשמלות שלדעתי עד היום לא הגיע מישהו מעבר להן.

הפרק השני עלול לקום או ליפול רק בשל טיבם של המבצעים: הפרק ארוך
מאוד, וריאציות על נושא איטי, שמבצעים רבים מנגנים לאט מאוד, כביכול
בצורה "פילוסופית" ומרדימים את כל הפרק והסונטה. בביצוע של פרלמן
ואשכנזי אין רגע משעמם אחד בפרק זה, וגם הרגעים השקטים והאיטיים
שומרים על מתח ורומנטיות במידה הנכונה.

השניים מגלים גם הומור יעיל בפרק האחרון (הולחן בנפרד כשנתיים לפני
הפרקים האחרים וצורף בשל התחייבות לכנר וקוצר זמן – ט.א.). הם
מתלוצצים ביניהם בדו-שיח המראה עד כמה שניהם אומנים קאמריים
אדירים בנוסף להיותם סולנים.

נקודה זאת היא אולי המאפיין של שני הביצועים. שני המוזיקאים הם
סולנים עתירי ניסיון המביאים את כולו גם לשותפות הקאמרית ביניהם,
וזאת מבלי לפגוע באיכות האינטימית של המוסיקה.

זהו, אם כן, אחד מהביצועים הגדולים לסונטת "קרויצר" בקטלוג היום,
יש שיאמרו הגדול מכולם. אפשר לספור ביצועים אחרים, גדולים
באמת, על יד אחת: שרינג והבלר מגישים ביצוע רך ואיטי יותר,
ונגרוב מנגן בצורה "אלימה" למדי, גדעון קרמר ומרתה ארחריץ'
מגישים ביצוע רומנטי ומותח, אך מתקשים להתמודד אחד עם השני
ויהודי מנוחין ואחותו חפציבה מנגנים בביצוע אדיר אך בהקלטה
גרועה למדי.

אני לא מכיר ביצוע כלשהו למכלול גדול, יהיה זה מחזור סונטות,
סימפוניות או רביעיות מיתרים, שבו כל היצירות מנוגנות ברמה
אחידה. סונטת "האביב" של פרלמן ואשכנזי יוצרים אצלי רגשות
מעורבים. על אף שהסונטה חוברה רק שנתיים לפני סונטת קרויצר
(אך הופיעה בדפוס הרבה לפניה), היא שייכת לסגנון אחר, קלאסי
יותר, והתכונה המהפכנית היחידה שלה היא העובדה כי ישנה
שוויוניות רבה יותר בין שני הכלים, ולכינור ניתנות תיבות רבות
בהן הוא הסולן, בעוד הפסנתר משמש כליווי צדדי בלבד (סגנון
שהשתמשו בו גם מוצארט והיידן אך בצורה הרבה יותר מסורתית).

נדמה, בכמה רגעים, כי לאשכנזי, ובעיקר לפרלמן, לא נוח כל כך
עם הסגנון הקלאסי יותר של הסונטה, וברגעים מסוימים הם
מנגנים מעט רומנטי מדי. לפני כמה שנים הוציאה הכנרת אן-סופי
מוטר את אחד הביצועים היפים ושטופי האור לסונטה זאת עם
הפסנתרן אורקיס. שניהם נגנו באיפוק, מוטר עם טון מתקתק
ועם מעט מאוד ויבראטו, ואורקיס עם מעט מאוד פדל, אך המכלול
שלה נמכר כארבעה דיסקים יקרים מכונסים יחד וסונטת האביב
הייתה למעשה ההישג האומנותי היחיד של הקלטותיה למכלול.

בפרק השני בביצוע של פרלמן ואשכנזי ניתן לחוש כי פרלמן
מרגיש חוסר נוחות עם ניסיונו של אשכנזי לתת לפרק אופי
עדין ומאופק, עבודת הקשת והויבראטו שלו היא לא ברמה
שאנחנו רגילים לשמוע ממנו בהקלטות אחרות. הפרק השלישי
עשוי טוב מאוד, שוב עם הרבה הומור בריא והשתעשעות,
בפרק הרביעי שני המוסיקאים נופלים שוב לאותה מלכודת
של רומנטיות לא מאוזנת והגזמה.

ההקלטות מתחילת שנות השבעים משובחות ומאפשרות איזון
מושלם בין שני הכלים. הקלטה זו טובה אפילו מכמה הקלטות
דיגיטליות חדשות.

לסיכום, כדאי לרכוש את הדיסק ללא היסוס, אפילו רק בשל
סונטת קרויצר, ועל אף מה שנאמר על ביצוע סונטת האביב,
רבים ייהנו גם ממנה, והכל במחיר ביניים (Mid Price).
 

פרלמן, ניצח את הפוליו ואת הזלזול

קישורים קשורים:
הכנר יצחק פרלמן בחברת Sony  ,  הפסנתרן ולדימיר אשכנזי בחברת Decca