ברברה בוני וברכת הלידר של שוברט
ברברה בוני וגפרי פרסונס מבצעים שירים של שוברט

לידר של פרנץ שוברט
ביצוע: ברברה בוני (סופרן) , ג'פרי פארסונס (פסנתר)
הקלטה: Elatus / Warner classics
מק"ט: 0927-46741-2
יבוא: הד-ארצי

ההתודעות הראשונה שלי ללידר של שוברט היתה בשיעור מוזיקה בחטיבת הביניים.

המורה למוזיקה השמיעה לנו את "שר היער" בביצועו של דיטריך פישר-דיסקאו, תוך
ניתוח של הטקסט הנפלא של גיתה. השיר הותיר עלי רושם כביר, וכעבור מספר שנים,
כשהתחלתי להאזין ברצינות למוסיקה קלאסית, היו שיריו של שוברט אחת התחנות
הראשונות בהיכרותי עם יצירותיו של המלחין. רבים מחברי, גם כאלו שבאמתחתם
אוסף עצום, נרתעים מהשיר האומנותי: יתכן כי הקונוטציות הלא נוחות של השפה
הגרמנית מרתיעות אותם. אך אחרי שנות האזנה רבות, אין בליבי ספק כי שיריו של
שוברט הם לא רק פסגת יצירתו, אלא אחד השיאים הגדולים ביותר של המוזיקה
המערבית.


למי שרוצה להתחיל להכיר את התחום, נראה לי התקליטור המחודש הזה כמבוא
אידיאלי. הוא כולל 17 שירים אשר הינם הן מהמוכרים והאהובים ביותר, והן
מהעמוקים ביותר שכתב שוברט.הדיסק מלווה הן בטקסטים במקור הגרמני והן
התרגום לאנגלית. ביצועם של בוני ופרסונס הוא פשוט נפלא- שירה זכה, המלווה
בפסנתרנות רגישה והקלטה באיכות מעולה. התקליטור נפתח ב"אוה מריה"
המפורסם, שיר שבד"כ כבר נמאס- אך לא כאן- ביצועה של בוני הוא אחד היפים
ביותר שאני מכיר. כך גם ב"הידעת את הארץ" של גתה. בשאר שירי מיניון , הייתי
מעדיף לעיתים ביצועים בעלי אופי כהה יותר (למשל, הביצועים של בריגיטה
פסבינדר בתקליטור של שירי גיתה בהוצאת חברת סוני), ובשיר אחר של גיתה -
"גרטשן ליד הכישור" (השיר הגדול הראשון של שוברט אותו כתב בגיל 17) הייתי
מעדיף גישה דרמטית יותר (למשל, אלי אמלינג הגדולה בסט של 4 תקליטורים
בחברת פיליפס) אך אין בהסתייגויות אלו מלגרוע מהישגה של בוני. ב"רועה
על הסלע" מצטרפת שרון קם הישראלית בליווי נפלא בקלרניט, וביחד מעניקות
לנו את אחד הרגעים היפים ביותר בפרשנות שוברט בשנים האחרונות.


התקליטור מתמקד, באופן טבעי בשירים המתאימים לקול סופרן. יש כמובן מספר
רב של זמרות סופרן גדולות אשר הקליטו לקט נרחב (נרחב בהרבה מזה שבוני
מציעה לנו כאן) של שירים כאלו. בנוסף לאלי אמלינג , אשר הזכרתי קודם לכן,
אי אפשר לשכוח לקטים של גונדולה ינוביץ, אליזבת שוורצקופף, ארלין אוזה,
אם להזכיר רק את הדוגמאות הבולטות. כמובן שיש גם ביצועים של זמרי טנור
גדולים ובריטונים מעולים- ושמו של דיטריך פישר-דיסקאו כבר עלה כאן קודם -
אך זה כבר נושא לסקירה בהזדמנות אחרת. גם למי שיש כבר חלק או אפילו
כל הביצועים הללו, כדאי להוסיף את הדיסק לאוסף. לאלו שעדיין מהססים -
תנו הזדמנות לשירים של שוברט- אני מבטיח כי לא תצטערו.

זמרת הסופרן ברברה בוני,
יופי ושירה עם אופי

קישורים קשורים:
טקסט ללידר של שוברט

מרווינסקי "חובט" היטב בבטהובן

לודוויג-ואן, הפעם יש סיבה לזעיפות הפנים...

לודוויג ואן- בטהובן, סימפוניות מס. 5 ו-7
ביצוע: התזמורת הפילהרמונית של לנינגראד
בניצוחו של ייבגני מרווינסקי
הקלטה: Elatus / Warner classics
מק"ט: SK 61885
יבוא: הד-ארצי

חברת Elatus מוציאה בימים אלה סדרה של דיסקים עם הקלטות היסטוריות של מבצעים גדולים.

הדיסק שלפנינו מביא את המנצח הרוסי יבגני מרווינסקי, שזכה לכבוד הגדול של ניצוח על ביצוע
הבכורה לרבות מהסימפוניות של שוסטקוביץ. ההקלטות הן משתי הופעות חיות: החמישית של
בטהובן בשנת 1974 והשביעית בשנת 1964. תקופת ומיקום ההקלטות עשויות לרמוז אודות
איכויות קול נתונות בספק. מסתבר שהאכזבה גדולה בהרבה.

אז כן, ההקלטה גרועה. בשביעית התופים חזקים מדיי ובחמישית דווקא בכלל לא שומעים את
הכלים הנמוכים. כמובן ששומעים גם השתעלויות כי מדובר בקונצרט חי. אבל הביצוע!!!
כבר בצלילים הראשונים של החמישית (כן, ה-תה תה תה תההההה...) הכלים לא נכנסים
ביחד.

תמתינו לחזרת התצוגה ו...כן!!! שוב הם לא נכנסים ביחד! הפרק האיטי אינו בגדר שירתי
בכלל. בכל פעם שמופיע ספורצנדו הצליל נעשה גס ומכוער. והשביעית לא טובה יותר.
הגסות וחוסר הדיוק שולטים גם כאן. החלק המרכזי, המהיר, של הפרק הראשון, בכלל לא
מהיר כאן. המנצח בחר בטמפו איטי להחריד וכל חיות המוסיקה הלכה לאיבוד. הגסות,
חוסר הסינכרוניות, וחוסר הדיוק בפרטים שולטים לאורכו של התקליטור.

אני שואל את עצמי מה הניע את חברת התקליטים להוציא דיסק כזה, בייחוד כשמדובר
ברפרטואר הכי קאנוני, שניתן להשיגו בביצוע ובהקלטה המניחים את הדעת, בכל חנות
דיסקים שיגרתית. האם מדובר כאן בעוד הקלטה היסטורית שמיועדת לאספנים בלבד?
או איזו מחווה מיוחדת למנצח הידוע? בכל מקרה, הדיסק חסר ערך של ממש. שמרו מרחק...

מרווינסקי, מה קרה הפעם ??

קישורים קשורים:
אתר אודות המנצח ייבגני מרווינסקי