אריות מתוך אופרות של מוצרט,
מפי סנדרין פיו. הקלטה: נאיב
אסטרה; מק"ט 8877; יבוא:
אם-סי-איי
"באך" עם הקונטרה-טנור ז'ראר
לן. הקלטה: נאיב אסטרה; מק"ט
8873 ; אם-סי-איי
החלילן נעם בוכמן מנגן שוברט.
הקלטה: ארס פרודוקציון. מק"ט
368-411 ; יבוא: אן-אם-סי
14 אריות, רובן מתוך אופרות ידועות-פחות של מוצרט, ובצדן ארבע מפורסמות
(אחת מ"חליל
הקסם" ושלוש מ"החטיפה מן ההרמון"), מרכיבות דיסק חדש של
הזמרת
הצרפתייה סנדרין פיו, עם תזמורת הבארוק מפרייבורג בניצוח גוטפריד פון
דר-גולץ. האריות המפורסמות בעיקר מהורהרות, כבדות ראש (פמינה ב"חליל"
וקונסטנצה ב"החטיפה"); האריות האחרות משלבות גם מפגני טכניקה לשמה.
בסך הכל זה מבחר נהדר.
פיו, שהוזכרה לא אחת במדור זה, פונקה במתנת טבע - נעים לחשוב עליה כעל
דוגמה של "גרון גמיש", מונח שמוצרט עצמו נקט כדי לתאר את האידיאל
הווקאלי שעמד לנגד אוזניו. מגרונה של סנדרין פיו בוקעים טונים רכים
וזוהרים כאחד, המופקים באינטונציה מדויקת, והגשתה את מוצרט יורדת
תמיד אל ממד העמקות. עם זאת, פיו היא וירטואוזית: סלסולים
(קולורטורות) אקרובטיים מהירים, מפחידים, שצליחתם בשלום נראית כעניין
של מזל, מטופלים אצלה בביטחון ובלי שגון קולה ישתנה.
עד כאן החדשות הטובות, שיגרמו לרבים מהטועמים קטע מדיסק זה רצון
להישאר אתו. החדשות הרעות - או שמא נאמר הבעייתיות - הן המכלול: זמרת
פלוס תזמורת, כפי שהוא מובל על ידי המנצח גולץ. אין טענות לצליל של
התזמורת הפרייבורגית הקטנה, שאף הוא ערב מאוד ומעניק רקע הולם לסופרן
הנדיר; הטענה מופנית לזחלנות. גולץ, מן הסתם בהסכמתה של הסולנית, בחר
בכמה מהאריות טמפי אטיים במידה מסוכנת. הוא מאפשר ליהנות ממש מכל
טון, אבל משימת האינטגרציה, חיבור הצלילים זה לזה, כבדה עליו למדי.
מוצרט הכיר מנעוריו את אמנות הזמרה האיטלקית בשיאה - התפעל וניצל את
הרושם שמעברים וירטואוזיים מחוללים, אבל היה נחרץ בהתנגדותו למהירות,
כשהיא באה על חשבון הבהירות. המנצח גולץ הלך אל הקוטב המנוגד, והגזים
בכך בהחלט. הוא מתח את האטיות עד הגבול, אבל משום שהפרשנות שלו אינה
יצירתית, קורה שהוא לא מצליח למלא את החללים שקצב משתרך כזה מוכרח
לפעור.
שוברט בחליל עדין
נעם בוכמן, החלילן הראשון של התזמורת הסימפונית ירושלים, והפסנתרנית
הרוסייה (יהודייה) ילנה מרגולינה, המתגוררת בגרמניה, חברו להקלטת
שלוש הסונטות של שוברט, אופוס 137. יצירות אלו מוקלטות בנוסח זה
לעתים רחוקות, וזה הדיסק הראשון שבהן מכונסות השלוש יחדיו. שלושתן,
ייאמר מיד, נכתבו במקור לכינור ופסנתר (אחת מהן, ברה מז'ור, מוכרת
לכל מי שאחז כינור אי פעם) והן יצירות נעורים - המלחין חיברן בהיותו
בן 19 בלבד.
הרעיון לנגן את הסונטות במתכונת זו יכול להתבסס על יצירה אחרת של
שוברט, הווריאציות על השיר "פרחים יבשים", שבה בחר המלחין עצמו בחליל
ופסנתר, והשיג תוצאה יפהפייה. מלבד הווריאציות אין לשוברט שום יצירה
אחרת להרכב זה. במבחן התוצאה מתברר שנגינת הסונטות לכינור, בחליל
במקום הכינור, אינה גורעת מהן דבר, אלא מדגישה את התום, ומנכה עומס
אמוציונלי "כנרי". העיבוד שומר על התווים המקוריים בשלמות, למעט
קפיצה הכרחית באוקטווה במקומות ספורים. ההקלטה התקיימה בעיירה קטנה
בגרמניה, באתר לא שגרתי: אולם תצוגה של חברת פסנתרים, לאחר שעות
העבודה. נעם בוכמן אומר כי יציע לגורמים שמארגנים מופעים קאמריים
בישראל להופיע כאן ביצירות נחמדות אלה, עם ילנה מרגולינה.
באכיאנה
בנימה רכה
לקט רב טעם ומרתק, בביצוע שנוי במחלוקת. זמר הקונטרה-טנור הצרפתי
ז'ראר לן מציג, עם להקת המנגנים שייסד ("סמינאריו מוזיקאלה", שהוא
מנצח עליה בעצמו), אריות וקנטטות שחיברה משפחת באך. המלחינים הם באך
הגדול ושניים מקרוביו, האחים יוהן כריסטוף ויוהן מיכאל. שניהם היו
בני דודים של אביו, קדמו ליוהן סבסטיאן בדור שלם, ופעלו באותה סביבה
לותרנית מרכז-גרמנית שבה חי הוא בנעוריו ובבחרותו.
במרכז הדיסק מככבת אריה ממכרת (שכבר הוזכרה בעבר במדור זה) מאת יוהן
כריסטוף באך. שמה "מי ייתן ראשי מים", וחובה להכירה. יצירה קצרה זו
(9 דקות) מפליאה לצייר צער ויגון, בכלים ובקול. מאת באך הגדול שובצו
שתי קנטטות: אחת מוקדמת, מס'54 (שמה "עמוד כנגד החטא"), והשנייה
פופולרית מאוד, מס'53 ("צלצלי השעה הנכספת"). כיום מעריכים שבאך לא
היה מחברה, אלא רק העתיקה לשם ביצוע מכתב יד של מלחין לייפציגי אחר.
ז'ראר לן, קונטרה-טנור צרפתי ותיק, אינו מבצע שיקסום לכל אוזן, אך
כדאי לבדוק אותו. קולו נשמע לעתים רך עד כדי רפיון, ודרכו הפרשנית
(הנתפשת באוזני מבקרים אחדים כ"מעמיקה ומזדהה") סוטה לעתים לרגשנות.
לקינה הנהדרת הנ"ל של יוהן כריסטוף הוא תורם סנטימנטליות. אוהדים
יאמרו שזה ביטוי נאמן לטקסט, מבקרים יאמרו שזו הבאת מים מיותרים לים
הדמעות.
דפי הפורטל נצפים במיטבם ברזולוציה של 768 על 1024
Copyright 2002 - הפורטל
הקלאסי החדש
-
Klassi.net