האופרה "פרנאצ'ה" של ויוואלדי,
בניצוח ג'ורדי סאוואל. הקלטה:
"אליה-ווקס"; מק"ט:9822 ;
יבוא: אם-סי-איי
אלבום מהודר במיוחד, ובו שלושה
דיסקים, מציג את האופרה
"פרנאצ'ה" של ויוואלדי במלואה,
בצירוף קטעים אחדים מאופרה בשם
זהה מאת המלחין האיטלקי-הצרפתי
פרנצ'סקו קורסלי - שתיהן חוברו
בתחילת המאה ה-18.
ההקלטה נעשתה בשתי הופעות
פומביות שהתקיימו במדריד
באוקטובר האחרון; ג'ורדי סאוואל מנצח על שישה זמרים סולנים (הידועה
שבהם היא האלט שרה מינגארדו), אנסמבל המנגנים הקבוע שלו ומקהלת
תיאטרון ה"סרסואלה". החוברת המצורפת לאלבום כוללת תמונות צבעוניות
ומביאה את תרגום הטקסט האיטלקי לקסטיליאנית, קטלונית, צרפתית, אנגלית
וגרמנית. צורת החוברת מרשימה, אבל התוכן מאכזב: דברי ההסבר אינם
מרחיבי דעת, ומקום בולט מבוזבז על השתבחות עצמית של החברה הממשלתית
הספרדית שמימנה את הפרויקט. המנצח סאוואל כותב בחוברת דברי התנצלות:
מאחר שזו הקלטה מהפקה שהתקיימה על במה, מקצת הזמרים יישמעו מדי פעם
מרוחקים מהמיקרופונים, הוא מזהיר, אבל לדעתו הספונטניות שבביצוע
מכפרת על הפגם הזה.
יותר מ-15 אופרות בארוקיות עסקו בסיפורו של פרנאצ'ה, בנו של מיתרידאטס
מלך פונטוס. דברי ההסבר בחוברת אינם מציינים אם עלילת האופרות - את
הליברטו לאופרה של ויוואלדי כתב לוצ'יני - נחשבת היסטורית.
היסטוריונים עסקו לרוב לא בפרנאצ'ה אלא בחיים הסוערים של אביו,
מיתרידאטס, אשר התאבד בשנת 63 לפנה"ס לאחר שפרנאצ'ה סירב להתייצב
לצדו במלחמה ברומאים.
ממלכת פונטוס שכנה בצפון מזרחה של אסיה הקטנה (כיום טורקיה), ומעמדה
המדיני באזור היה חשוב - בימי גדולתה, במאה ה-1 לפנה"ס, הצליחה
להמריד מחוזות הלניסטיים שכנים נגד שלטונה של רומא. סופה המדיני של
פונטוס הגיע לאחר שהמצביא הרומאי פומפיוס גבר על מיתרידאטס.
העלילה הסבוכה מאוד - אך המעניינת - של האופרה "פרנאצ'ה" מתרחשת באותה
תקופה: לאחר התאבדות האב, פרנאצ'ה הוא עדיין שליט פונטוס, אבל מעמדו
קשה - הרומאים מתכוונים לתפוס אותו והוא בורח מבירתו. עם שונאיו
נמנית גם ברניקי, אם אשתו, המולכת בקפדוקיה הסמוכה. פרנאצ'ה מצווה על
אשתו, טאמירי, להתאבד ולרצוח את בנם הרך, ובלבד שלא ייפלו בידי
הכובש. דמות נוספת בסיפור היא סלינדה, אחותו, הנלקחת בשבי הרומאים
אבל מצליחה להקסים את הנציב הרומאי ואת שר צבאה של ברניקי ולנצלם
לטובת עניינה. אירועים נפתלים עוד יותר מתפתחים בהמשך, והסוף הוא
טוב, בזכות לבו הנדיב של הכובש הרומאי פומפיוס.
כל זה מעניין בעיקר בזכות המוסיקה של ויוואלדי - הציפיות ממנה מתגשמות
מעל ומעבר למצופה. "פרנאצ'ה" שזורה אריות מצוינות, מבריקות, המושרות
בגרסה זו בפי זמרים מעולים. סאוואל הקפיד ללהק לצוות אמנים בעלי
סגולות ווקאליות מגוונות, והשיג בכך דמויות מובחנות היטב. יש לציין
למשל את הבריטון פוריו זאנאסי בתפקיד פרנאצ'ה, שקולו משלב צבע כבד
והדור עם זריזות מפליאה. בחלקו של זאנאסי נופלת האריה הראשונה
באופרה, שבה הוא פונה למלכה, טאמירי, במלים: "זכרי מי את", ודורש
ממנה הקרבה.
את המלכה מזמרת שרה מינגארדו, בקול כהה מאוד, וכדאי לדגום מיד את
רצועה מס'12 (בדיסק מס'1 ) - האריה שבה טאמירי נקרעת בין חובתה
לבעלה ובין רגשותיה לבנם הקטן שהיא מצווה לרצוח (טאמירי לא נענית
לבעלה לבסוף). לאריה הקליטה הזאת יש אפקט רגשי מיידי, בדומה למיטב
האופרות האיטלקיות של המאה ה-19.
המשך המדגם ממשיך להצעיד סופרלטיווים בסך. למשל, האריה ברצועה מס'21 ,
של שר הצבא "גילאדה" (מפי זמרת סופרן), היא להיט מובהק, ומתאימה לשמש
כרטיס ביקור לאופרה כולה, וכמוה האריה ברצועה מס'25 (מפי "סלינדה",
אחותו של פרנאצ'ה), והאריה של המלכה ברניקי, ברצועה מס'29 , שבה היא
מסבירה את אכזריותה. משובבת אוזן היא גם האריה של גילאדה ברצועה מס'
9 (בדיסק מס'3 ), ששמה "סקרצה לאאורה" ("משחקה של הרוח הקלה"); מי
שעדיין לא השתכנע וזקוק להגדלת המדגם - בל יחמיץ אותה.
ציון האריות הנ"ל אינו בא לרמוז שהאחרות הן זיבורית. בכלל, שיעור
המוסיקה המפליאה באופרה זו גבוה במיוחד, והיא ממחישה את גאוניותו של
ויוואלדי במוסיקה ווקאלית. עם הליווי העשיר והצבעוני שמספקים נגניו
של סאוואל מתקבלת מה שמכנים בלשון קלישאית: "חגיגת ויוואלדי" במיטבה.
