בעקבות אמנות אבודה  /  מאת חגי חיטרון

"אריות לפארינלי". שרה: ויויקה ז'נו,
מצו-סופרן. מנצח: רנה יאקובס, על להקת
האקדמיה למוסיקה עתיקה ברלין. הקלטה:
הרמוניה מונדי; מק"ט:901778 ; יבוא:
אם-סי-איי

הזמר הסריס קרלו ברוסקי די פארינלי,
שחי במאה ה-18, קנה את תהילתו ביצירות
של בני התקופה שנכתבו במיוחד בשבילו.
"נכתבו במיוחד" זו לשון המעטה: האריות
ממש נתפרו כך שיציגו את מעלותיו. גם

"תהילה" היא לשון המעטה: פארינלי לא היה סתם מהולל - הוא היה אגדי,
עוד בימיו וזמרתו תוארה כתופעה מהפנטת, על-טבעית.

המלחינים המזוהים עם פארינלי הם פורפורה, האסה, ג'אקומלי, ולצדם אחיו
של פארינלי, ריקרדו ברוסקי. בדיסק חדש, ערוך בקפידה, שרה הזמרת
האמריקאית ויויקה ז'נו אריות אחדות שחוברו בשביל פארינלי, מאת
המלחינים האלה. הזמרת מצוינת, הלהקה הברלינית יוצאת מן הכלל. אבל
מדוע נבחרה דווקא זמרת לביצוע "אריות פארינלי" ולא זמר גבר,
קונטרטנור? על שאלה זו משיב מאמר ארוך שצורף לאלבום, מאת מי שבחר
בגב' ז'נו לככב בדיסק: המנצח רנה יאקובס, לשעבר זמר קונטרטנור נחשב.

התקרבות לעל-טבעי

איך נשמעה אמנות ה"בל-קאנטו" בשיאה, כפי שמומשה מגרונו של פארינלי,
והאם קיימים זמרים שיכולים להתקרב אליה? התשובה על כך מורכבת מעט.
בתמצית, יאקובס אומר שאם יש בכלל זמרים כאלה בימינו לא בקרב
הקונטרטנורים יימצאו. כלומר, זמרים גברים ששרים בטכניקת פאלסטו (כמו
אלפרד דלר פעם, או אנדרס שול בימינו) לא מסוגלים לשחזר את נפלאותיו
של פארינלי, אלא רק נשים, זמרות מצו-סופרן וירטואוזיות בעלות מנעד
(טווח צלילים) רחב. הזמרת ויויקה ז'נו היא אחת מהן.

יאקובס מנצל את העובדה שכיום, בשיא אופנת הקונטרטנורים (הוא עצמו היה
פעם חלק ממנה), קביעה כזאת עשויה להיתפש כפרובוקטיווית ומסקרנת. כי
מה נשמע "מסורס", "לא טבעי" ולכן מתאים לכאורה לשחזור קול כמו זה של
פארינלי, אם לא קונטרטנור?

שני נימוקים מביא יאקובס להעדפת הפתרון הנשי, והראשון בנאלי ומכריע:
פארינלי לא היה אלט אלא סופרן, רוב זמרי הקונטרטנור כיום שרים במנעד
של אלט. הנימוק השני אינו בנאלי; מי שיטרח לקרוא את כל המאמר של
יאקובס יגיע לקטע שבו הוא מבקר בחריפות את המצב בשדה הקונטרטנורים.
אלה מהם ששרים אלט אינם עומדים, לדעתו, בקריטריונים האסתטיים שניסחו
חוקרי בל-קנטו בסוף המאה ה-18. בעיקר חסר להם רגיסטר נמוך שמצלצל חזק
וברור, ולכן אין הם מסוגלים להגות כהלכה מלים המושרות ברגיסטר הנמוך;
וקונטרטנורים ששרים בטווח של סופרן? כאלה אין כיום בנמצא כלל.
הפתרון, כאמור: העסקת זמרות נשים בעלות טווח קולי רחב במיוחד, שכולל
גם אלט וגם סופרן.

בדרך אגב מזכיר יאקובס עובדה היסטורית מאלפת: קינות על שקיעתה של
אמנות ה"בל-קנטו" אפשר למצוא כבר במאמרים שנכתבו בסוף המאה ה-18.
כבר אז, באחרית ימיו של פארינלי, נוכחו מוקירי אמנותו לדעת שזמרים רגילים
(לא סריסים) מתקשים לממש "בל-קנטו" בסטנדרטים שפארינלי הדגים. וכבר
אז, כאשר "קסטרטי" לא היו זמינים, היו נשים מלוהקות במקומם, לא
קונטרטנורים.

זמרים לא יצירתיים

בין כישוריו של פארינלי נמצאת גם היכולת לאלתר בכל קונצרט עיטורים
וקישוטים לקו המלודי, וגם לשיר "קדנצה" חדשה בכל פעם (תוספת קצרה,
לרוב לקראת הסוף, שמטרתה הפגנת וירטואוזיות). במובן זה, כמו בדקויות
ביצוע שתרם לכל אורך הדרך, פארינלי היה בעצם שותף למלחין, וחלקו
במעשה היצירה היה משמעותי. האם קיימים עכשיו זמרים שמסוגלים לאלתר
בצורה מעניינת ובסגנון הנכון? בנקודה זו יאקובס חד משמעי: מה ששומעים
היום על בימות אופרה (כוונתו לביצועי אופרות בארוקיות, מן הסתם)
בתחום אלתורי קישוטים, הוא "או נורא בנאלי, או משעמם עד מוות, או חסר
טעם". ועל ביצועי קדנצות הוא אומר: "אם זמר (או זמרת) נושם פעמים
אחדות בתוך קדנצה (הכללים שנקבעו בסוף המאה ה-18 אסרו לנשום באמצעה
אפילו פעם אחת), אם הוא מסיים אותה בצליל חזק גבוה מאוד, ובלי שום
'טריל' (שני טונים סמוכים שמתחלפים במהירות) המבוצע כהלכה - אז חלק
מהקהל אולי יריע לו, אבל זו פסגת הוולגריות".

בדיסק של המנצח הבלגי יאקובס, להקת המנגנים שלו מברלין והזמרת
האמריקאית ז'נו (ילידת אלסקה) אין כמובן אלתורים; הכל כתוב מראש (את
מקצת הקישוטים כתב המנצח עצמו). שמונה האריות שנבחרו (ביניהן משובץ
גם קונצ'רטו מאת המלחין בן אותה תקופה גאלופי, כהרפיה אינסטרומנטלית)
מדגימות את תופעת פארינלי - שאת מאפייניה אפשר לשער לפי המוסיקה
שנכתבה לו: בראש ובראשונה וירטואוזיות - קפיצה במרווחים גדולים,
סלסולים, זמרת פסאז'ים מהירים באינטונציה נקייה. ברוב הדמויות
האופראיות שגילם, פארינלי שיחק גברים (רועים, מאהבים), ולפעמים שיחק
גם נשים (באופרה "קליאופטרה" מאת האסה הוא היה קליאופטרה, וזמרת שרה
את תפקיד מרקוס אנטוניוס).

החוברת כוללת כרגיל את כל המלים במקור האיטלקי, ותרגומים לאנגלית,
צרפתית וגרמנית בצדו. לצד התדהמה מההישגים הווקאליים-אקרובטיים,
מדגיש יאקובס בצדק, יש באריות פארינלי גם מקומות שתפארתם אינה על
הטכניקה לבדה. דוגמה שהוא מביא: מי שיאזין לאריה "צל נאמן", מאת
ריקרדו ברוסקי (אחיו של פארינלי), לא יחווה סתם תדהמה, מבטיח רנה
יאקובס, אלא "מוסיקה הנוגעת בנפש".