החידה של השביעית
/ מאת חגי חיטרון
קלאודיו אבאדו והפילהרמונית של
ברלין מבצעים את הסימפוניה
השביעית של מאהלר. הקלטה
(מקונצרט פומבי): דויטשה
גרמופון. מק"ט:471-623-2 ;
יבוא: הליקון
לפני שבועות אחדים, בווינה, ניצח קלאודיו אבאדו על
הפילהרמונית של ברלין. זה היה אחד הקונצרטים
האחרונים שלו עם נגנים אלה, לאחר 12 שנים שכיכב
כמנצחם הקבוע. הופעת המוסיקאי האיטלקי בן ה-69
תוארה במקצת הדיווחים כניצחון הרוח על
החומר, גם מפני שהתוכנית היתה תובענית -
הסימפוניה השביעית של מאהלר - וגם מפני שאבאדו סובל
בשנים האחרונות מסרטן הקיבה. בשל חולשתו אף ויתר על
ביצוע סימפוניה זו (עבודת פרך שנמשכת כמעט שעה וחצי)
בקונצרט שהגיש באוקטובר האחרון בניו יורק.
ב-13 במאי, בווינה, פרץ הקהל בזעקות בראוו ובמחיאות
כפיים אדירות מיד
עם אקורד הסיום. בכך אין חידוש; באירועי מוסיקה רבים נדמה שהקהל תופש
את עצמו כממלא תפקיד בהצגה, מחכה דרוך לסיום ופותח במחיאות עוד בטרם
נמוגו הדי הצליל. כך זה גם בהיכל התרבות בתל אביב, ולמרבה הפלא
נעלמים אז גירויי הגרון והשיעולים; כולם בריאים, מתמסרים להנאה
שבפעילות ידנית נמרצת לאחר אתגר ממושך של פסיוויות.
המיוחד בתשואות שפרצו בווינה היה ההתמדה: אצלנו גוועות התשואות
והמחיאות בצורה מעליבה בעוד המנגנים על הבמה; הקהל הווינאי התמיד
בהבעת התודה 24 דקות תמימות, ומילא כהלכה את חלקו בטקס. נגניות חברות
התזמורת הגישו לאבאדו שושנים, כל אחת בתורה, הקהל המשיך למחוא בקצב,
עם רקיעות רגליים, השליך זרי פרחים אל הבמה והנגנים החלו להתחרות זה
בזה בתפיסתם. אבאדו נאלץ להמשיך לעמוד ולהודות למברכיו, עד אשר החלו
האורות באולם מוזיקפראין להבהב, רמז למעריצים לסיים את החגיגה.
הסימפוניות של מאהלר מספקות למנצח זירה מובהקת למפגנים ויזואליים,
הבעות פנים עשירות - מ"אושר עילאי" ועד ייסורים ותנועות סוגסטיוויות
נוסח לאונרד ברנשטיין. בחצי לצון אפשר לומר שגם לקלאודיו אבאדו יש
פנים מתאימות למאהלר, אף שגישתו לביצוע הסימפוניות שלו מדודה,
מאוזנת, נטולת פאתוס והגזמות.
דיסק חדש מתעד את אבאדו מבצע את השביעית של מאהלר, עם אותה תזמורת, אך
בהזדמנות אחרת. הפעם זה קונצרט שהיה באולם פילהרמוני בברלין, שנה
לפני האירוע הסוער בווינה. בשביעית של מאהלר יש חמישה פרקים, אבל
בדיסק יש שש רצועות. הרצועה האחרונה, דקה ושתי שניות, מוקדשת לתיעוד
מחיאות הכפיים בברלין: הן נפתחות בזעקת בראוו חדה - מישהו באולם צעק
אותה כאילו מתוך ציות להוראת "סוביטו בראוו" דמיונית ("הידד מיד")
בפרטיטורה.
עצים או יער
הסימפוניה השביעית של מאהלר נחשבת בעייתית, אולי מפני שבפרק הראשון
שלה יש רגעים רבים שנשמעים כמעט א-טונאליים, כלומר - למאזין אין
תחושה של תו מסוים שהמהלך שואף להסתיים בו. הבעיה היא גם כמותית,
הפרק הזה נמשך יותר מ-20 דקות, ומרקמו
המלודי-הרמוני-צבעוני דחוס
מאוד. זו מוסיקה תובענית, ואינה ממלאת ציפיות של מעריצים שרכשו את
אהבתם למאהלר בזכות "השיר על הארץ" או הסימפוניה השנייה. השביעית
תוקפת את המאזין בהמון פרטים, וגם אם רובם (מוטיווים וקטעי מוטיווים)
מתוזמרים להפליא, שפעתם מעוררת בלבול. אחד ממבקרי הסימפוניה טען שהיא
פשוט מטורפת, כלומר העצים הרבים שמאהלר מצייר אינם מצטרפים לכלל יער
ברור.
הבעיה הזאת אינה קיימת בפרק השלישי של הסימפוניה, "סקרצו" (קצר יחסית,
רק תשע דקות), שמתואר כ"מקאברי" ולעגני וכולל פרודיות על ואלסים, על
נעימות עם אוסטריות ועל שירי לכת. כאן התמונה ברורה, ונחשבת סרקסטית
וצורמת (צרימה נעימה). גם הפרק החמישי, "רונדו", קליט למדי כבר
בפגישה ראשונה, ובו פרודיות על חגיגיות מפוארת נוסח ואגנר
(ב"מייסטרזינגר"), ואפילו רמזים של הילולה "טורקית", כמו ב"חטיפה מן
ההרמון" של מוצרט.
מלים על צלילים
מאהלר לא מספק רק למנצחים בקעה רחבה להתגדר בה, אלא גם לפרשנים. כמו
בסימפוניות אחרות שלו, גם בשביעית נפרשות לפניהם אפשרויות רבות - על
כנפי הצלילים האלה קל לרקום פרוזות רבות מעוף שמתחרות זו בזו על
לכידה קולעת של רוח המוסיקה. במקרה של הסימפוניה השביעית נהוג לנצל
גם את קשיי לידתה: ידוע כי היצירה, אשר חוברה ב-1905,
יצאה לעולם
מתוך התחבטות וחיפושים. המלחין עצמו הציג את ה"טבע" כמקור השראה
ראשון בכתיבתה, ובעל המאמר המצורף לדיסק החדש של אבאדו פיתח רעיון זה
לאידיאת "מסע". גוסטב מאהלר יוצא למסע ארוך, רב נופים וחוויות.
אין ספק שבתום האזנה ראשונה לסימפוניה, או אף שנייה ושלישית, יחוש
המאזין מיוגע, שבע חוויות ונבוך - כמו לאחר יום דחוס שבו נדרש לספוג
רשמים מעניינים, מזהירים, מעבר לקיבולת. מסקנה: למרות שירי התהילה
שקושרים מוסיקאים רבים לקונצרט חי (ובארנבוים בראשם), הסימפוניה
השביעית של מאהלר היא יצירה שיוצאת נשכרת מהקלטות בכלל ומשיפור
הטכנולוגיה של ההקלטות בפרט. לשם צריכתה המלאה, לשם קליטתה כהלכה,
צריך לקנות את הדיסק. ביצועו החדש של אבאדו, עם תזמורת ענקית אך
גמישה שיודעת לרחף כפרפר, הוא אחד מקומץ האלטרנטיוות הראויות ביותר
להתנסות במסע הארוך של השביעית. מי שיילך במסלול הזה פעמים רבות,
בסבלנות, יגלה בעצמו התמכרות מאהלרית חדשה.
הסקירה לקוחה מתוך עיתון
@
כל
הזכויות שמורות - הפורטל הקלאסי החדש
@