מוצרט מעיד על עיסתו
/ מאת חגי חיטרון:
מוסיקה קאמרית לכלי נשיפה מאת
מוצרט, עם
אנסמבל "גודיה". הקלטה: היפריון; מק"ט
67277 ; יבוא: אם-סי-איי
הנה דיסק שכולו אור: גאונות שמתגשמת
במוסיקה מרנינה, בהירה ומשמחת לב;
מוסיקה שחוברה, נהוג להאמין, בשטף אחד
של השראה, בלי היסוסים, מאבקים
וחיפושים. בקיצור: מוסיקה של מוצרט.
הדיסק, ובו שלוש חמישיות ורביעייה אחת,
מוקדש ליצירות שמייצגות תכונות שנקשרו
לדמותו של מוצרט באופן מסורתי, להבדיל,
למשל, מייסורי קומפוזיציה נוסח בטהובן.
וולפגנג אמדאוס מוצרט העריך מאוד את החמישייה שלו לפסנתר וכלי נשיפה,
ובמכתב ששלח לאביו באפריל 1784, ימים אחדים לאחר ביצוע הבכורה, כתב
כי זו היצירה הכי טובה שחיבר מימיו (אגב, גם בטהובן התפעל מהחמישייה
הזאת ואף ניסה לחקותה בחמישייה דומה). דירוגו של מוצרט את היצירה
נראה מוגזם, ואף על פי שאין להתייחס אליה ברצינות כשמסכמים את כלל
תפוקתו, יש בהעדפה שלו מידע מאלף: דעתו של מוצרט על הקווינטט מבטאת
את טעמו, גישה של קלאסיות מאופקת.
היו מוסיקולוגים שנטו לזלזל ביצירה הזאת, כמו באחרות שמוצרט חיבר לכלי
נשיפה, ולראות בהן בעיקר בידור, הידור, מקצועיות, קלילות. לא כך
אלפרד איינשטיין, בספרו על מוצרט, שציין את "ההבנה המיוחדת הניכרת
באופי הצלילי של ארבעת כלי הנשיפה, שאף אחד מהם אינו משתדל להתבלט,
גם לא הקלרינט המתחלק באחווה עם האבוב בתפקיד הראשי. גם שני הכלים
האחרים (הקרן והבאסון) אינם בעמדה נחותה".
החמישייה ק'452 מאחדת שלוש סגולות. אחת: זו מוסיקה קאמרית, כלומר
רב-שיח בין משתתפים בני תרבות שכולם באותו מעמד בערך, ובהיותם
מחונכים היטב ברור להם מתי לתת איש לרעהו פתחון פה בלי להפריע, ומתי
מותר להיכנס בעדינות לדברי הזולת. הכל נעשה בשובבות, בחן, לעתים מתוך
חיקוי והעצמה של טענת הזולת ולפעמים כאילו בלגלוג עדין עליה.
סגולה שנייה: החמישייה היא מין קונצ'רטו מחומש, משום שחמשת הכלים אינם
עוסקים רק בתרומה לרעיונות המוסיקליים עצמם (כמו ברביעיית מיתרים),
אלא גם מתגנדרים, נותנים שואו. כל אחד מן הכלים מתפאר באיכויותיו,
מבליט את גונו המיוחד (בעזרת הרקע הנהדר שמספקים לו עמיתיו), וכל אחד
מן המנגנים בכלים מפגין את זריזות ידיו ושפתיו.
סגולה שלישית: החמישייה היא מיני-אופרה; מאחר שלכל אחד מן הכלים יש
דמות מובחנת, קל לדמיין שיחה ביניהם בתמונה מתוך אופרה, ובמקרה זה -
מעמד שעיקרו עליז, משתעשע, אבל יש בו גם רגעים מהורהרים, אפיזודות
שיכולות להיתפש כהשתאות והתפלספות על מושג היופי כשלעצמו. בפרק
האנדנטה, כותב אלפרד איינשטיין, יש "תהום מודולטורית", כלומר קטע שבו
מוצרט מרשה לעצמו למתוח את הפתיחות המוגבלת של בני דורו, לעבור מסולם
לסולם ולבדוק בכך עד כמה יכולים סולמות שונים להעניק ממד של עומק
לרעיון מוסיקלי פשוט ומזדמר.
והביצוע: קשה לתאר נגינה שתתחרה בהישגם של חברי אנסמבל "גודיה". נגני
כלי הנשיפה זריזים ומפיקים גוון יפהפה, כלי הקשת רכים, וכל פרט מעוצב
למשעי. לכל אלה תורמת נגינת הפסנתר האנינה של סוזן טומס, המוכרת
לאספני דיסקים כחברה בשלישיית "פלורסטן". מספיק להאזין לפתיחת הרונדו
המסיים את החמישייה הנ"ל, כדי להתרשם מהצלחתה של טומס לשלב טבעיות
ותחכום בהצגת נושא של מוצרט: משימה פשוטה כביכול, שרוב הפסנתרנים
פוחדים להסתכן בה ("מה כבר אפשר לעשות עם מוצרט"? אמר לי פעם
פינאליסט בתחרות רובינשטיין).
טומס יודעת לנגן משפט מוצרטי בצורה מאירת אוזניים, ועושה זאת בקלילות
ובהצטנעות. ברגעים מסוימים נדמה שהיא פורטת על פסנתר עדין בן זמנו של
מוצרט, כלומר על פיאנו-פורטה. שאר המנגנים אינם נופלים ממנה, והדרך
ההומוריסטית שבה מבצע נגן הקרן ג'ונתן ויליאמס את הנושא השני באלגרו
המסיים את חמישיית הקרן (ק'407 ) היא דוגמה מובהקת.
חמישיית הקרן, יש לומר, מעט יוצאת דופן בלקט המבוצע בדיסק זה, באשר
היא קונצרטית באופיה ומעמידה כלי במעמד של סולן (הקרן) כנגד קבוצת
קשתנים (כינור, שתי ויולות וצ'לו). מוצרט כתב אותה בשביל ידידו,
הקרנן יוזף לויטגב, שהיה מוסיקאי מקצועי וסוחר גבינה. ביצירה זו
השמחה דומיננטית, אולי מפני שחוברה בתקופה טובה, לאחר שמוצרט נשא
לאשה את אהובתו קונסטנצה ובר.
עוד בדיסק: רביעיית האבוב הזוהרת ק'370 (באבוב מנגן דגלאס בויד),
ופרק חמישייה מעיזבונו של מוצרט (ק'580b ), הכתוב לקלרינט, קרן
"באסט" (מין קלרינט גדול) וכלי מיתר.
אנסמבל "גודיה" נוסד בקיימברידג' ב1986 וקרוי על שמו של פסל צרפתי,
הנרי גודיה, שנהרג במלחמת העולם הראשונה. חברי הקבוצה הם מוסיקאים
ממדינות שונות באירופה, שבסיסם באנגליה, ואחדים מהם מכהנים כנגנים
ראשונים בתזמורות בריטיות.
החוברת המצורפת לדיסק מוסיפה, בהיסחפות יחצ"נית מיותרת, כי הם "מביאים
אתם גישה וסגנון בינלאומי". בינלאומי או לא,11 מוסיקאים אלה מגישים
את המוסיקה של המלחין האוסטרי ברמה עילאית.