|
Menu |
|
|
שירי טוסטי
ומיניאטורות בצ'לו
כאמור, אני די עויין את הז'אנר הזה. הפנר אינו יודע לרגש כפי שזמרים כפאבארוטי, ברגונצי וקורלי עשו בשירים הללו. הוא טוב יותר בשירים המאוחרים יותר של טוסטי שנכתבו באנגלית (שפת אמו של הפנר) ובצרפתית.
אם אתם רוצים
להאזין לרפרטואר הזה אני ממליץ לרכוש את האוסף "בליסימו" שהוציאה חברת הליקון וסוקר
בפורטל, או אוספים של קורלי (EMI) או פאבארוטי (דקה). המגרש הביתי של הפנר הוא
האופרות של ואגנר (זכיתי לשמוע אותו בניו יורק בהפקת "לוהנגרין" בניצוחו של ג'יימס
ליווין לפני מספר שנים), ועדיף שחברות התקליטים יקליטו אותו ברפרטואר הזה, התפור
יותר למידותיו.
אט אט נהפכות ההקלטות הללו בהוצאת המרכז למוסיקה בירושלים לאחד הפרויקטים החשובים בחיי המוסיקה שלנו. אמנים רבים, אחדים מהם בשלבים מתקדמים של הקריירה הבינלאומית שלהם (כמו הרביעייה הירושלמית) הקליטו תקליטורי בכורה במימון המרכז. זהו, ללא ספק, פרוייקט מבורך מאין כמוהו. גבריאל ליפקינד, צ'לן צעיר, הוא האחרון המקליט תקליטור שכזה, והרפרטואר מפתיע- יצירות קצרות, חלקן עיבודים של יצירות לכינור או תזמורת, חלקן יצירות של צ'לנים מפורסמים. בעידן תקליטי 78 הסיבובים הרפרטואר הזה היה נפוץ, בעיקר בקרב כנרים, עקב הקושי להכניס, נניח, קונצ'רטו שלם לכלי זה במדיום מסורבל כל כך. מאז, ירד מאוד מספר המבצעים הגדולים המקליטים אוספים של מיניאטורות, וגם בקונצרטים לא תשמעו אותם, להוציא, אולי כהדרנים. זה לא הפסד גדול. למרות הערצתי הרבה לכנרים בני "דור הזהב" כחפץ ואלמן, מעולם לא שפטתי את גדולתם לפי איזה עיבוד משעמם לכינור ופסנתר של נוקטורן מאת שופן, למשל, אלא לפי הקלטותיהם ליצירות הגדולות לכלי. כאשר מגיעים לצ'לו, הרי כאן המצב היה קשה יותר, עקב המיעוט היחסי של רפרטואר מתאים. מספר צ'לנים כתבו יצירות שהעשירו במקצת את הרפרטואר ומופיעות בדיסק. גספאר קאסדו, הצ'לן הספרדי הגדול מיוצג כאן ב"אינטרמצו ודנצה פינאלה" המרשים, אך יצירותיהם של דופור, פיאטי ופופר, צ'לנים מהדור הראשון של הוירטואוזים בכלי זה נשמעות כלא יותר מקטעי לימוד משעממים. התקליטור כולל מספר קטעים שנכתבו במקור לכינור. לא מצאתי עניין רב בעיבוד לצ'לו של "הטמבורין הסיני" המפורסם של קרייזלר, יצירה תפלה למדי גם במקור (כינור). היצירה של ויניאבסקי, הפותחת את הדיסק, חביבה למדי, אך גם היא אינה משהו שלא ניתן להחמיץ. המצב יותר טוב כאשר את הקטעים כותבים מלחינים מוכשרים באמת. הרומנסה של סקריאבין היא אחת כזו, אך מרבית העניין מתרכז בליווי בפסנתר דווקא. העיבוד ל"שיר ללא מילים" של מנדלסון נוגע ללב וליפקינד מביע בו נפלא את הליריות המרגשת של המלחין. נהנתי גם מהקטע הקצר של פורה הצעיר "אלגרטו מודרטו לשני צ'לי" בו מנגן ליפקינד ללא דופי את שני התפקידים. קרוב יותר אלינו, כולל ליפקינד קטע מתוך מוסיקה לצ'לו של פאול בן-חיים, ואת יצירתו המרגשת של בלוך "תפילה" אשר כמו יצירתו המפורסמת יותר לכינור "ניגון" מיטיבה לבטא את נשמתה של המוסיקה היהודית, וכך גם ליפקינד.
כל זה
מתחבר ביחד לאוסף של קטעים קצרים, שונים ברוחם ובמשקלם המוסיקלי- אבל סך הכל מהנה
למדי. השוואות למבצעים אחרים אינם רלוונטים כאן, אבל אני מקווה לשמוע את הצ'לן
המוכשר הזה בעתיד ברפרטואר חשוב יותר מאשר המבוצע כאן, אם כי אין לזלזל בקונספט
המעניין של תקליטור זה.
דפי הפורטל נצפים במיטבם ברזולוציה של 768 על 1024
|