בכורה אדירה ו"קרדו" בליווי שבדי
רסיטל הבכורה של הזמרת אליס קוּט ושידרוג בקריירה של הפסנתרנית הלן גרימו

כפי שכבר רמזתי בסקירה של תקליטורי 2003, האחרון שהגיע אלי היה אחד היפים שבהם. רסיטל בכורה של אליס קוּט, זמרת מצו-סופרן צעירה. קוּט, בעלת נסיון במגוון תפקידים אופראיים על במות רבות בעולם, (הרבה הנדל, גלוק ומוצרט, כמצופה, אך גם המלחין מתוך "אריאדנה בנקסוס" של ריכארד שטראוס, ודידו ב"טרוייאנים" של ברליוז) מקליטה כאן לראשונה בתחום השיר האמנותי, ויש כנראה, לפחות לפי הקלטה זו, הרבה מאוד למה לצפות.

בשנים האחרונות ישנה פריחה מדהימה בתחום זמרות המצו, פריחה אשר אינה גולשת, למרבה הצער, לתחום זמרות הסופרן, ובודאי לא לתחום הקולות הגבריים. אחרי צ'יצ'יליה ברטולי, וסלינה קאסרובה, מגדלנה קוז'נה ועוד- באה זמרת אנגלייה צעירה, המזכירה ברפרטואר שאותו היא מבצעת את ג'אנט בייקר, ומבחינת הקול- את קתלין פרייר האגדית. ואולי, קולה אפילו יפה וטהור יותר מזה של אותה זמרת גדולה שמתה בדמי ימיה.

התקליטור נפתח בארבעה משירי "קרן הפלא של הנער" (מאהלר). אמנם, יש במחזור הזה שירים המתאימים יותר לקול סופרן (כמו השיר "אגדת הריין" הפותח), אך "אור בראשית" המופתי זוכה כאן לביצוע מרגש. הליווי הרגיש של יוליוס דרייק משכיח לחלוטין את חסרונה של התזמורת- ויש משהו באינטימיות של הביצוע הגורם לו להיות אפילו מרטיט יותר בגירסה זו.

"אריאנה מנקסוס" של היידן הופך לפופולרי יותר ויותר בשנים האחרונות, וקוּט מטיבה להביע את אי השקט והכיסופים של הגיבורה לחזרתו של תזאוס אליה. אמנם, זמרות איטלקיות כברטולי מיטיבות יותר לעיתים לבטא את כאבה של אריאנה, אך אין בכך מלהוריד בערכו של ביצוע יפה זה.

ב"אהבת אישה וחייה", מחזור שירים שאף זמרת מצו שמכבדת את עצמה אינה מוותרת עליו, שרה קוּט ברכות ועדינות. היא מבטאת מצויין הן את פריחת הנעורים של גיבורת המחזור, והן את כאבה של האישה בשיר המסיים. הביצוע מזכיר במקצת את זה של ג'וליאן באנס בהקלטה במסגרת הפרוייקט של חברת "היפריון" למכלול שיריו של שומאן.

לסיום חוזרת קוּט למאהלר, ו"שירי ריקרט". בשיר "בחצות הליל" מיטיבה היא לבטא את חרדות הלילה הקשות של המלחין- אך פסגת הדיסק הוא הביצוע ל"אבדתי מן העולם" האלמותי. קשה להאמין שזמרת צעירה כל כך מסוגלת לרגש בצורה מדהימה כל כך בשיר שכל כולו כיסופי מוות. אמנם, לא ניתן יהיה בקלות לעקוף את ביצועיה של ג'אנט בייקר עם הליווי התזמורתי האוהב של ברבירולי, אך יש יופי מיוחד בביצוע אינטימי ונפלא זה, סיום נאות לדיסק מצויין של זמרת שאני בטוח שנשמע ממנה עוד רבות. אני כבר מחכה לשמוע אותה ב"שיר על הארץ". בנוסף, אין לשכוח את נגינתו הנעימה של דרייק, אחד המלווים הטובים בימינו. הערה טכנית: EMI מאכזבת כאשר היא נמנעת מלצרף את הטקסטים של השירים- מעשה מחפיר לחברה שמתיימרת להיות אחת המובילות בשוק.

ולמרות זאת- אסור להחמיץ!

 

הלן גרימו זכתה לאחרונה לשידרוג רציני בקריירה שלה כאשר הוחתמה על חוזה בחברת הענק "דויטשה גראמופון", חברת התקליטים היוקרתית מכולם. אני מקווה כי תזכה להקליט כמות נאה של תקליטורים, דבר שלא מובטח בתקופה קשה כזו בעולם המוסיקה הקלאסית. אם לשפוט לפי תקליטור זה, טעמה המוסיקלי הוא מגוון מאוד, וההקלטה הראשונה מביאה רפרטואר יוצא דופן בכפיפה אחת עם יצירות של בטהובן, אם כי גם כאן היצירה המרכזית (סביבה בנתה גרימו את הרסיטל, לפי דבריה) היא הפנטסיה הכורלית, אחת מיצירותיו הפחות מפורסמות של בטהובן.

גרימו מביאה את הערכתה ליצירה הזו, אשר גם בעיני לא זוכה להערכה המגיעה לה. יצירה זו, היוותה בשביל המלחין הדגול מעין חזרה גנרלית לקראת הפינאלה של הסימפוניה התשיעית, ונושאיה מזכירים באופן מפתיע את אלו של היצירה המאוחרת יותר. גרימו מפגינה כאן פסנתרנות וירטואוזית מלאת עוצמה, אם כי בסופו של יום, לא ממש יורדת לעומקה של היצירה כפי שעשה בארנבוים בהקלטה המפורסמת בניצוחו של קלמפרר, וניצוחו של סאלונן בודאי לא משתווה לזה של קודמו בעוצמה ובהוד וההדר הבטהובני.

עוד לפני כן התקליטור נפתח ביצירתו הקצרה של ג'ון קוריליאנו, מבחירי המלחינים האמריקאים בימינו, "פנטסיה על אוסטינטו" המבוססת על הנושא המפורסם מהפרק השני של הסימפוניה ה-7 של בטהובן. היצירה כתובה בסגנון מינימליסטי, ויחד עם זאת טונאלי מאוד, ומתחברת באופן טבעי לסונטת הסערה המפורסמת. גרימו מבצעת אותה בתנופה רבה, עם כי לעיתים מחמיצה את הרבדים העמוקים יותר של היצירה, כפי שמתגלים בהקלטות של ריכטר, גיללס ואראו למשל.

ואולי היצירה המסקרנת ביותר בתקליטור היא ה"קרדו" של ארבו פרת. זוהי יצירה משנת 1968 שהייתה חריגה אז בנוף המוסיקה במדינתו הקומוניסטית של המלחין (ארבו פרת הוא אסטוני, וארץ זו היתה תחת השליטה הרוסית בתקופה זו), ומערבת סגנונות שונים ביצירתו- אטונאליות אוונגרדית, שהייתה אז חריגה ביותר ואיפיינה את תחילת דרכו והמינימליזם הפוריטני שמאפיין את יצירתו בעשורים האחרונים, כאשר בבסיס היצירה הפרלוד המפורסם בדו מז'ור של באך. האם כל זה מתחבר יחד? אני לא ממש השתכנעתי. אם לומר את האמת (אל נא תספרו לאף אחד, כי זה לא "פוליטיקלי- קורקט")- סגנונו המאוחר של פרת משעממם אותי למדי.

לא ממש התחברתי ל"מיש-מש" של הסגנונות ביצירה הזו, יתכן שאתם תחשבו אחרת.

לסיכום, אני מעט אמביוולנטי ביחס לתקליטור הזה. מי שרוצה אותו בגלל שתי יצירותיו של בטהובן, אני ממליץ לו לקנות ביצועים אחרים, טובים יותר. עם זאת אי אפשר להכחיש כי הקונספט הכללי של התקליטור הוא מרתק למדי. יש משהו רענן ומקורי בתכניו אשר עשוי, אולי, להיות לטעמכם. בכל אופן מגיעות ברכות לאמנים המבצעים ולחברת "דויטשה גראמופון" על המקוריות וההעזה.

 

קוּט. מזכירה בקולה את קתלין פרייר

קישורים קשורים:
המלחין גוסטב מאהלר  ,  הלן גרימו - האתר החדש

(עודכן ביום ג', 27.1.04, 12:49)
 

Copyright 2004  -  הפורטל הקלאסי  -  Klassi.net