ברהמס בשיתוף פעולה ואוסף אופראי
ארבעה סולנים נפלאים מבצעים את רביעיית הפסנתר של ברהמס ואוסף חדש של הזמרת אנג'לה ג'יורג'יו

24 יצירות קאמריות פירסם ברהמס בחייו- וכולן (אבל ממש כולן!) יצירות מופת מהמדרגה הראשונה. רביעיית הפסנתר אופ' 25 היתה היצירה שדרכה התוודעתי למוסיקה הקאמרית אי שם בסוף שנות ה-80, כאשר חבר לבסיס בו שרתתי, ואשר עשה, כמוני, את צעדיו הראשונים בהכרת המוסיקה הקלאסית הביא לי הקלטה שיצאה לאור זמן קצר קודם לכן של היצירה. מיד נפלתי בקסם היצירה המדהימה הזו. השילוב של המלנכוליות הנעימה, המלודיות המרהיבות, שמחת בחיים שבפרק האחרון, עושים אותה לאחת האהובות ברפרטואר הקאמרי. הביצוע היה של מאריי פרחיה וחברים מרביעיית אמדיאוס. הקלטה זו היתה מאז לאחד התקליטורים האהובים עלי. מאז נוספו לתקליטייה שלי הקלטה של אמיל גיללס משנות ה-70, אף היא עם רביעיית אמדיאוס, וההקלטה של כל שלישיות הפסנתר עם שטרן, אקס, לארדו ויו יו מה- אשר נהגו להתכנס ולהקליט אד הוק את מיטב הרפרטואר הקאמרי בחברת סוני. גם פסנתרנים גדולים מהעבר הרחוק יותר כרובינשטיין וסרקין הקליטו גירסאות משלהם ליצירה.

ההקלטה שלפנינו היא של ארבעה סולנים נפלאים אשר משתפים לעיתים פעולה, הגם שאינם מנגנים יחד באופן קבוע. הקלטות של הרכבים כאלו כרוכות בסיכון של חוסר זמן מספיק לחזרות. אין לעיתים קרובות את אותה הבנה עיוורת שיש בקרב חברי רביעיות מיתרים המנגנים עשרות שנים יחדיו. מצד שני, הקלטות כאלו מתאפיינות פעמים רבות דווקא בספונטניות שנעדרת לעיתים בקרב הרכבים קבועים.

למרבה הפלא, ארבעת הסולנים הנפלאים מצליחים לשלב גם עבודת אנסמבל מצויינת וגם ספונטניות אשר לא בנקל מושגת בהקלטות כגון אלו. אולי אין להתפלא כאשר במרכז ניצבת לה מרתה ארחריץ', אולי הספונטנית והמרגשת ביותר היום מבין הפסנתרנים הגדולים. כהרגלה, נגינת הפסנתר שלה שוצפת וקוצפת כמו שרק אפשר לחלום. הטמפרמנט הסוער שלה דומיננטי מאוד בפרק הראשון, הטראגי כל כך, ושונה מאוד מנגינתם המאופקת והמסוגננת כל כך של פרחיה וגיללס. מישה מייסקי דומיננטי מאוד בצ'לו, אם כי משהו מיופי הנגינה של יו יו מה בדיסקים של חברת סוני חסר. הפרק השני מעט תזזתי מדי לטעמי- אני מעדיף את הנימה הרוגעת יותר של שני הפסנתרנים שהזכרתי קודם. הפרק השלישי מנוגן במלוא הפאתוס הראוי, אך השיא הוא בפרק האחרון, המושפע מהמוסיקה הצוענית, שכמו נוצר עבור הנגינה הססגונית של ארחריץ', קרמר וחבריהם. כולם בשיא יכולתם בפרק שובה לב (ואוזן) נפלא זה. בסיום ההאזנה אליו מתחשק לשמוע אותו מיד פעם נוספת, כה רבת קסם היא נגינתם של הארבעה.

איך לסכם? ההקלטה הקלאסית, תרתי משמע, של פרחיה וחברי אמדיאוס תמשיך להוות את אחד משיאי הדיסקוגרפיה של המוסיקה הקאמרית של ברהמס. לא ניתן גם לזלזל בשטרן, מה וחבריהם- אשר אמנם לא ממש משתווים לביצועים האחרים ברביעייה זו, אך ביצועיהם לרביעיות אופ' 26 ו-60 הכלולים בסט הם אולי הטובים בקטלוג. כל מעריץ של ברהמס, מוסיקה קאמרית, ובעיקר של מרתה ארחריץ' (ואיך אפשר שלא ליפול בקסם נגינתה) חייב לעצמו את התקליטור הנפלא הזה- הכולל גם ביצוע יפה לקטעי הפנטסיה אופ' 88 של שומאן, לא אחת מיצירות המופת שלו. מומלץ!
 

כמו אותו רפתן זקן מקיבוץ געש שהוצג ביומן השבוע בערוץ 2, הממשיך במלאכתו הסיזיפית משהו, בעוד העולם צועד קדימה בשבילי ההיי-טק, כך ממשיכות חברות התקליטים לחיות את העבר, ומנסות לסחוט עוד כמה גרושים מהצלחות העבר, בעוד אינן עושות כמעט דבר לחדש משהו בעולם המוסיקה הקלאסית.

כל הקטעים בתקליטור הזה הופיעו כבר בעבר, ג'יורג'יו כבר מזמן אינה מקליטה לחברת "דקה", ובכל זאת היא מוצגת כאמנית החברה. EMI, החברה בה מקליטה ג'יורג'יו כיום, מוציאה החודש דיסק דומה של מבחר מהקלטותיה הקודמות לחברה- ובה בעת מודיעה על כוונתה להפסיק לחלוטין הפקת הקלטות חדשות של אופרות.

ומה יש כאן? קשה שלא לאהוב את קולה היפייפה של הזמרת. אין זו אשמתה שנקלעה לתקופה כל כך קשה לחברות התקליטים. היא התגלתה לעולם בהפקה של "לה טרוויאטה" לפני כ-10 שנים ב"קובנט גארדן" בניצוחו של שולטי, והאופרה הוקלטה אז בשלמותה. שתי האריות הגדולות של ויולטה נמצאות כאן, וג'יורג'יו נמצאת בהן בשיאה. בכלל, ורדי נראה כמלחין שבו היא מצטיינת במיוחד- והתקליטור כולל מספר קטעים מתוך דיסק שיצא ב-1998 ובו אריות מפורסמות של המלחין. הביצועים לאריה של לאונורה מ"כוחו של גורל" ולאריה מ"ערביות סיציליאניות" נוגעים ללב במיוחד.

קצת פחות אהבתי את שירת דוניצטי שלה (ועוד פחות מכך את רוברטו אלניה, בעלה, הטנור המצטרף אליה כאן) וגם את הקטעים מתוך "לה בוהם" (מתוך ההקלטה המלאה של האופרה בניצוחו של ריקרדו שאיי). ג'יורג'יו אינה זמרת פוצ'יני טבעית כלוס אנחלס וטבאלדי בשעתו.

יחד עם אלניה, מרבה ג'יורג'יו לשיר באופרות צרפתיות, והאריה מ"פאוסט" של גונו מושרת בפשטות כובשת, ומהווה אולי את שיא התקליטור. אהבתי גם את האריה היפה (שלא הכרתי קודם לכן) מתוך "כרובין" של מסנה.

השאלה היא מיהו קהל היעד של של אוסף שכזה- לקט מקרי למדי של הקלטות, טובות ברובן. והתשובה היא, כנראה נסיון לגרוף הכנסות קלות במקום השקעה בהקלטות חדשות, או גילוי אמנים חדשים.

אני ממליץ למי שרוצה לקבל תמונה רצינית יותר של הזמרת לקנות את הדיסק המצויין של האריות של ורדי בניצוחו של שאיי או את ההקלטה המלאה ל"לה טרוויאטה" בניצוחו של שולטי, שניהם בהוצאת "דקה", בימים טובים יותר של החברה.


 

ג'יורג'יו ובעלה זמר הטנור
רוברטו אלניה

קישורים קשורים:
הזמרת אנג'לה ג'יורג'יו  ,  יוהנס ברהמס

(עודכן ביום א', 25.1.04, 19:38)
 

Copyright 2002  -  הפורטל הקלאסי החדש  -  Klassi.net