Menu

 

מוצרט של לילה ובוקריני הקדוש
אנדרו מנזה מביא "מוסיקת לילה" רעננה ול'ארכיבודלי מבצעים את ה"סטאבת מאטר" של בוקריני

 

מוצרט "מוסיקת לילה":

מוסיקת לילה זעירה, אדג'יו ופוגה בדו מינור, מינואט וטריו בדו מז'ור, סרנדה לילית, מהתלה מוסיקלית.

אנדרו מנזה – מנצח
"הקונצרט האנגלי"

הקלטה: Harmonia Mundi
מק"ט: 907280

יבוא: MCI


לאחר
כמעט שלוש עשורים תחת הדרכתו של טרוור פינוק, מונה לפני כשנה אנדרו מנזה כמנצחה של תזמורת "הקונצרט האנגלי", זאת לאחר פעילות ממושכת במסגרת "האקדמיה למוסיקה עתיקה", וככנר סולו, בעיקר ביצירות בארוק (זכורים לטובה תקליטורים של סונטות לכינור של קורלי, הנדל, באך ועוד).

"הקונצרט האנגלי" הקליטו עם פינוק את מכלול הסימפוניות של מוצרט (לחברת "ארכיב"), אך בכל זאת, עיקר פעילותם היתה, באופן טבעי, בנגינת באך והנדל. הרפרטואר שבחר מנזה הוא בהחלט הצהרת כוונות של הרחבת הפעילות של ההרכב המצויין הזה לתקופה הקלאסית. אם התקליטור הזה הוא מדד לבאות- יש הרבה מאוד למה לצפות.

התקליטור מביא מספר יצירות תחת הכותרת מוסיקת לילה- אך אל תצפו למשהו בנוסח "ליל הוד" של שנברג- אלא לתענוג מוצרטי טיפוסי. אצל מוצרט הלילה היה נטול כל קונוטציות פרוידיניות. "מוסיקת לילה זעירה", אחת מיצירותיו המפורסמות של המלחין, מבוצעת כאן בתנופה נהדרת. בתחילה, אתה מקבל הלם קל מצלילם המחוספס קמעא של קשתני התזמורת, בעיקר בהשואה לביצועים קלאסיים כמו זה בניצוחו של נביל מרינר, אולם הרעננות של הביצוע הזה ממש כובשת, מזכירה במשהו את מה שעשה פביו ביונדי ליצירותיו הנדושות, לכאורה, של ויוואלדי.

אינני מבין מה "ליילי" באדג'יו והפוגה בדו מינור. מדובר באחת מיצירותיו הקודרות יותר של מוצרט, יצירה אשר שואבת את מקורותיה מהפוגות של באך והנדל, אך יש בה רמזים למסלול בו תלך המוסיקה במאה ה-19. ההקשר ה"רומנטי" הזה מודגש באופן מפתיע דווקא בביצוע זה של תזמורת בארוק.

לאחר המינואט וטריו בדו מינור, יצירה קצת שולית, מגיעה תורה של פסגת התקליטור הזה - הסרנדה "נוטורנה". אני מודה כי מעולם לא חשבתי עליה כעל יצירה חשובה במיוחד, אך מנזה וחברי תזמורתו גרמו לי לשנות את דעתי- סימן מובהק לתקליטור מצויין. מנזה מדגיש באופן נפלא את הניגודים בין הפרקים השונים ובין חלקים שונים בתוך הפרקים עצמם (היצירה הפשוטה לכאורה עוברת שינויים פתאומיים מרגע לרגע- מקטעי סולו נפלאים- לקטעי פורטה של התזמורת- ומשם לקטע המנוגן על ידי רביעיית כלי קשת), הכל מנוגן בהרבה הומור ושמחת חיים. ציון מיוחד לשבח מגיע לנגן כלי הנקישה.

"מהתלה מוסיקלית", היצירה החותמת את התקליטור, היא אחת מיצירותיו המוזרות של מוצרט הכותב פרודיה על מלחין לא יוצלח המנסה נואשות לכתוב יצירה מוסיקלית. מוצרט משתמש במלודיות בנליות באופן מובהק, צירופי כלים מוזרים (שימו לב לשתי הקרנות והדיסוננסים ביניהם) ובשינויי סולמות מוזרים. למרבה ההפתעה, גם מזה הוא מצליח, איכשהו, להוציא יצירה שיש בה יופי בלתי מבוטל. סיום חביב לדיסק מצויין.

לסיכום, זו נראית תחילתה של שותפות מוסיקלית מבטיחה ביותר. חברת הרמוניה מונדי מתמחה בשנים האחרונות בשותפויות כעין אלו- לכן יש לקוות כי נזכה לתקליטורים נוספים של הרכב זה. על כל אלו יש להוסיף את החוברת המצויינת המצורפת, הכוללת הסברים מאלפים שנכתבו על ידי המנצח עצמו.

 

 

בוקריני "סטאבת מאטר"

רוברטה אינברניצי – סופרן

ל'ארכיבודלי (אנר בילסמה)

הקלטה: SONY
מק"ט:  SK 89926
יבוא:
NMC

 

הדיסק שלפנינו מכיל רובו ככולו יצירות המבוצעות ומוקלטות לעיתים רחוקות. ה"סטאבת מאטר", לסופרן וחמישיית מיתרים (הכוללת שני צ'לי), מוכרת למאזינים מסורים בגרסה לשלושה זמרים ותזמורת. הגירסה שבדיסק היא הגירסה המקורית ליצירה משנת 1781, כמיטב המסורת ה"אותנטית". לפנינו ביצוע אינטימי, אם כי לא חסר אפקטיביות דרמטית, ועם זמרת מצויינת – האיטלקייה רוברטה אינברניצי. ליצירה מוטיבים אופראיים-בארוקיים מובהקים, המבוצעים באלגנטיות וללא הגזמות. אנר בילסמה הוותיק והרכבו מלווים בחסד. המבצעים גם צובעים יפה את פרקה האחרון של היצירה (רצועה 11), בו שרה הסופרן מלודיה על המהלך ההרמוני המקורי של הפרק הראשון. בביצוע מודגשת ביעילות המסגרת ההדוקה הנדמית כ"מוסר השכל" בהיר ליצירה כולה.

חמישיות המיתרים, שתים מתוך 125 (!) להרכב זה שכתב בוקריני, מבוצעות בחן רב גם הן. בוקריני, כידוע, חי ופעל בשיא פריחתה של ה"תקופה הקלאסית" במוסיקה (ובתרבות המערב), ולכן הופתעתי לחוש איזו אווירה בארוקית בביצוע, כמו נחושים הנגנים לבצע את היצירה אך ורק על פי הרקע ההיסטורי שנח לפני כתיבתה. אולי נעוץ הדבר בכלי התקופה, ואולי באופי היצירות עצמן, הרוויות אזכורי רעיונות החוזרים בכלים שונים ובמסווה מתוחכם.

שלוש היצירות בדיסק מהנות, ובמיוחד ה"סטאבת מאטר", אם כי חייב אני להודות על האמת – לפחות בעניין התזמורת הייתי מעדיף לשמוע הרחבה של תפקידי הכלים לתזמורת מיתרים, ולא "להסתפק" בגירסה הקאמרית. יש לזכור כי לא כל עיבוד הוא עיבוד רע המשחית את כוונת המלחין.

בסיכום, הקלישאה "מתאים למי שיש לו הכל" כבר נחבטה ונמצצה עד צאת נשמתה, אולם דומני כי היא מתאימה היטב במקרה שלפנינו. מי שאכן כבר יש לו הכל, ומחפש נואשות אחר יצירות מעניינות ולא מוכרות – לא יתאכזב מדיסק זה; מאזינים אחרים יכולים לחכות.


 


אנר בילסמה

 

קישורים קשורים:
ל'ארכיבודלי בחברת סוני  ,  "הקונצרט האנגלי"

לחץ להדפסה
 

דפי הפורטל נצפים במיטבם ברזולוציה של 768 על 1024   

Copyright 2002  -  הפורטל הקלאסי החדש  Klassi.net