ברהמס והקלרנית, אהבה מצלילים ראשונים

ב-1890 החליט בראהמס, אשר מאז ומתמיד היה ביקורתי מאד כלפי עצמו, כי פרק ההלחנה בחייו הסתיים. הוא יידע את חבריו, שהוא יתמסר אך ורק להשלמתן של מספר יצירות לא גמורות.

אלא שכשנה לאחר מכן, בעת ביקור אצל הדוכס של מיינינגן (Meiningen), הלך ברהמס שבי אחר צלילו המתוק של ריכארד מולפלד
(Muhlfeld), הקלרניטן של מיינינגן.
מולפלד ביצע מבחר יצירות סולו לפני המלחין הקשיש, שהיה מרותק כליל, וביקש לדון עם הקלרניטן במספר אספקטים של הכלי. בראהמס הכריז על מולפלד כעל "נגן כלי הנשיפה החי הגדול שבנמצא", והבטיח לחבר למענו מספר יצירות קאמריות. החלטה זו הביאה לעולם סדרת יצירות לקלרניט: השלישיה לקלרניט, צ'לו ופסנתר אופ. 114, החמישיה אופ. 115 ושתי הסונטות לקלרניט אופ. 120. ביצוע הבכורה של הטריו, שנכתב במשך יוני ויולי אותה שנה, במרחצאות אישל (Bad Ischl), התקיים ב-24 בנובמבר 1890, עם מולפלד, הצ'לן רוברט האוסמן, ובראהמס עצמו ליד הפסנתר.

חודשים מספר אחרי "פרישתו" מעולם המוסיקה, נמצא המלחין הקשיש, שחשב ב-1891 כי הגיעה שעתו להפרד מן החיים, בעיצומו של סיבוב הופעות באירופה, בנגינת המוסיקה הגדולה שלו לקלרניט, יחד עם חברו החדש מולפלד, "הזמיר של התזמורת" כפי שנהג בראהמס לכנותו.

בראהמס חיבר את הסונטות לקלרניט ב-1894, והן בוצעו לראשונה עם מולפלד, ב-1895, בוינה. נגינתה של הסונטה מס' 1 בפה מינור, יחד עם מולפלד, היתה הופעתו האחרונה של בראהמס כפסנתרן. הביוגרף שלו, קארל גיירינגר (Geiringer) העיר, כי בראהמס נפרד מן המוסיקה הקאמרית דרך הסונטות הללו, שבהן "נוצלו להפליא אפשרויותיו של הקלרניט, עגמומיות מעודנת ושלמות הצורה".

קישורים קשורים:
אודות המלחין יוהנס ברהמס , דפי הקלרנית - הכל אודות כלי עץ זה

דפי הפורטל נצפים במיטבם ברזולוציה של 768 על 1024